נובלה זו מגוללת את סיפורו של פסל ישראלי, דרור ברנר, שנולד בירושלים ערב קום המדינה. כדור בודד שנורה לעברו מרובהו של צלף ירדני בעודו נישא בזרועות אמו היה המהלומה הראשונה שהחלה לנתץ את חייו, חיים שאותם הוא מנסה לאחות באמצעות מעשה היצירה והאהבה. זהו ניסיון ספרותי מרתק, סיפור חיים התוב בלשון ייחודית עשירה ונדירה החודרת ברגישות לנבכי הנפש,תוך קיום דיאלוג מפתיע עם יצירות הנמנות עם פסגות הספרות העברית והעולמית.
 
עמיהוד גלעד, יליד ירושלים (1947), מכהן כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. בתחום עיסוקו הוא מוּכּר כחוקר שפינוזה, קאנט ואפלטון וכן כיוצרה של מטאפיזיקה חדשה (שמבוא עברי קצר לה, "אהבה ואפשרויות טהורות אחדות", הופיע בנהר ספרים בשנת 2005). "מכיתות" היא נובלה ראשונה מפרי עטו. קודם לכן פרסם סיפורים קצרים אחדים.
 
ככה זה נפתח
 
כל שנות ילדותי הייתה כלואה בלבי תמונה ראשונה, קבורה באפלה ללא זכר ומצבה. זיכרוני לא הגיע אליה, כיוון שנכמסה מעבר לפיתולו השביעי של נהר הלֵתֵי, שכל ניסיון לחצותו משקה אותנו בסם השכחה. הנקב בארון היה פצע טמיר אך ממאיר בשורש נשמתי, תרעלתו נמסכה בכל תחושותי, ולא ידעתי מה הדבר. רק צלילו, נישא ממרחקים, הוסיף להדהד באוזנַי בלי כל פשר, בלא מראה להיאחז בו. הייתה זו הרגשה בלבד, תחושה ארסית וחובלת, מלווה אותי תמיד במסירות ללא דופי, בשעות ערוּת ואף בשינה עמוקה, מתבוססת בחלומות. על סף זיכרוני לא ניצבו לא ארון ולא נקב, עד שהאירה אותם נורה אדומה. כה גדול היה מוראה עלי, עד כי הבקיעה את חומת השכחה והאירה בנוגה אדמדם את הזיכרון הקבור בלב-המאפליה שבקרבי.