אסופה זו של מסות ומאמרים היא פרי הגותו המרדנית והחתרנית של בועז עברון, יליד 1927, הוגה דעות ואינטלקטואל מן האמיצים והמקוריים החיים עדיין בישראל.
 
במאמרים ובמסות שבספר מנסה עברון לחדור לבעיות היסוד של ישראל: לתרמית העצמית של הנחות היסוד הציוניות; לניסיונות הכושלים לזהות את הלאום עם הדת; לבידול ההיסטוריה היהודית מן ההיסטוריה הכללית; לאיחוד המושג "עם לבדד ישכון" עם המטרה "להיות עם ככל העמים", ולהפיכת ההגדרה הסותרת את עצמה, "מדינה יהודית ודמוקרטית", לתשתיתה של המדינה – הגדרה שהופכת את ישראל למדינת אפרטהייד מובהקת, המתקשה, בתור שכזו, לחיות בשלום עם שכנותיה או אפילו עם עצמה, וצופנת רעות גדולות לעתיד.
 
בקובץ זה רוכזו גם מסות בעלות אופי כללי יותר, כגון ביקורת המרקסיזם מנקודת מבט סוציאליסטית, הרהורים על יהדות, יוונות ונצרות, על משמעויותיה העמוקות יותר של הדת בכלל, ועל טיבה האמיתי של הדינמיקה החברתית.
 
ספר חשוב להבנת המציאות בישראל, פוקח עיניים, ספר חובה בארון הספרים החילוני המעורר בקורא כל מחשבה ורגש אפשריים למעט אדישות.
 
ככה זה נפתח
 
תוך הסתכנות בפישוט יתר של סוגיות קשות ומורכבות לאין שיעור – ובייחוד כשהדברים נאמרים במסה קצרה אחת בעוד שיכלו למלא, ואף ממלאים, ספריות שלמות – אני בוחר, אולי במידה מסוימת של שרירותיות, לראות בספר איוב וב"פוליטיאה" של אפלטון את התמציות המזוקקות של אתוס היהדות מצד אחד ואתוס היוונות מצד שני. שכן שתי היצירות עוסקות באותה בעיה עצמה, והתייחסויותיהן השונות והמנוגדות במידה רדיקלית לבעיה זו מתמצתות את ההבדלים המהותיים בין תרבות ההלכה היהודית לבין האתוס האינטלקטואלי היווני.