יצירת המופת השירית "בית הקברות הימי" מאת פול ואלרי, אחד מענקי השירה הצרפתית והמערב-אירופית במאה העשרים, מובאת כאן בתרגום כפול – פיוטי ומילולי – מאת המשורר והמתרגם דורי מנור, חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.
 
עוד כולל הספר מסה מאת פול ואלרי על חיבור "בית הקברות הימי" ומבחר הרהורים על השירה פרי הגותו של המשורר הגדול. לתרגומו צירף דורי מנור מסה נרחבת מפרי עטו, "מעבדת המתרגם", והוא חושף בה את "אחורי הקלעים" של מלאכת התרגום, על שלל שיקוליה והכרעותיה. מסה זו היא טקסט מקצועי חיוני לכל מתרגם שירה ופרוזה מכל שפה ולכל לשון.
 
"תרגום 'בית הקברות הימי' – זה לא פחות מנס שירי מזהיר. ספק אם מצויים בשירת העולם שירים קשים לתרגום יותר משיר מופלא זה [...]. תרגומו של מנור הוא מושלם. הוא מתבסס על הבנה מעמיקה מאוד שמצאה את ביטויה הן בתרגום עצמו הן בהערות שהוסיף לו המתרגם. הופעת תרגום כזה מצעידה בכמה צעדים קדימה לא רק את אמנות התרגום לעברית אלא גם את כלל התרבות הלשונית-השירית שלנו. הופעתו היא מאורע ספרותי שאינו נופל בחשיבותו מזו של הופעת יצירת המקור השירית המשובחת ביותר."
(פרופ' דן מירון)
 
 
דורי מנור, יליד תל אביב, הוא חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת לשנת 2009 ופרס ראש הממשלה ליוצרים עבריים לשנת 2007. עורך כתב העת לספרות "הו!" ועורך ראשי בהוצאה לאור של "סל תרבות ארצי". פרסם עד כה שלושה קובצי שירה: "מיעוט" (הקיבוץ המאוחד, 2001), "אלפא ואומגה", לִבְרית שכָּתב עם אנה הרמן לאופרה, שהועלתה על במת האופרה הישראלית (הקיבוץ המאוחד, 2001) בהלחנתו של גיל שוחט ובניצוחו של גארי ברתיני, ו"בריטוֹן" (אחוזת בית, 2005). ב-2012 יראה אור מבחר מקיף משיריו, בעריכת פרופ' דן מירון, בהוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד.
 
ככה זה נפתח
 
הַגַּג הַזֶּה שֶׁבּוֹ פּוֹסְעוֹת יוֹנִים,
פּוֹעֵם בֵּין הַקְּבָרִים לָאֳרָנִים,
כְּחֹם הַיּוֹם נִרְקָם בּוֹ מִן הָאֵשׁ
הַיָּם, הַיָּם הַמִּתְחַדֵּשׁ לָנֶצַח.
הוֹ, גְּמוּל שֶׁאַחֲרֵי הִרְהוּר כְּבַד מֵצַח,
בְּשֶׁקֶט הָאֵלִים לִבְהוֹת עִקֵּשׁ!
 
כֵּיצַד בְּרָקִים דַּקִּים צוֹרְפִים בְּשֶׁצֶף
יַהֲלוֹמִים לֹא מוּחָשִׁים שֶׁל קֶצֶף,
כֵּיצַד נִטְוֵית שַׁלְוָה בְּיַד אָמָּן!
בְּנוּחַ הַחַמָּה עַל הַיַּמִּים
צְרוּפוֹת הֵן יְצִירוֹת הָעוֹלָמִים –
מַדַּע הַחִזָּיוֹן, נִיצוֹץ הַזְּמַן.
 
הגג השקט הזה, שבו פוסעות יונים, [1] / בין האורנים מְפַרְפֵּר, בין הקברים; / שעת חצוֹת היום הצַדיקה מְחַבֶּרֶת שָׁם מִלהבות [2] / אֶת הים, הים המתחיל תמיד מחדש. / הו, גמול שאחרי מחשבה: / מבט ארוך על שלוות האלים!
 
איזה עמל טהור של הבזקי אור דקים מְכַלֶּה [3] / יהלומים רבים של קצף בלתי מוחש / ואיזו שלווה נֶהֱרֵית, [4] כַּמדומֶה! / בעת שהשמש נחה על המצוּלות / מנצנץ הזמן, והחיזיון הוא יֶדע [5] – / יצירות טהורות של סיבה נצחית.
 
___________________
[1] הגג מסמל את פני הים המכסים את המצולות. היוֹנים הן סירות המפרש השטות בו, כפי שהן נשקפות ממרומי הגבעה שבה שוכן בית הקברות הימי.
 
[2] "חצות היום" (כלומר, שתים עשרה בצהריים) הוא פירושה היסודי של המילה הצרפתית midi. אך זהו גם כינוי רוֹוח לאזור הים-תיכוני החם של דרום צרפת (שם שוכנים העיר סֶט ובית הקברות הימי) בפרט, ולארצות החום בכלל.
"צדיקה", במקור: juste, שם תואר שפירושיו האחרים הם "צודק/ת" ו"מדויק/ת". ניתן היה אפוא לתרגם: "שעת חצות היום המדויקת". זאת ועוד, ואלרי מרמז כאן במשתמע גם לביטוי: Il est (midi) juste, דהיינו: השעה (שתים עשרה) בדיוק. מכל מקום, שני השדות הסמנטיים השונים הללו – "צדק" ו"דיוק" – כרוכים כאן זה בזה לבלי הפרד.
"מחַברת", במקור: compose. הפירוש הבסיסי של פועל זה הוא "להרכיב", אך דומה כי פול ואלרי מבקש להטעים כאן דווקא את רעיון החיבור – שעת חצות היום מחברת, כביכול, את הים מן הלהבות, כמוה כמשורר המחבר את שירו. בתרגום השירי בחרתי לפשר בין שתי המשמעויות הללו באמצעות הפועל "לרקום": "כחום היום נרקם בו מן האש" – פועל המשלב את מושג ה"הרכבה" המכנית עם מושג היצירה האמנותית, ובד בבד מעורר קונוטציה (הקיימת גם במקור כאחת מהשתמעויותיו של הפועל composer) לרִקמה של גוף חי.
 
[3] "מכלֶה", במקור: consume – לכַלות, לאכֵּל (באש), אך גם: להשחית (זמן), לבזבז (רכוש, כסף). השימוש בפועל "צורפים" יצר בתרגום השירי רב-משמעות דומה (נזכור את הקִרבה בין השורש צר"ף לבין השורש צר"ב), ופיצה על היעדרם של שמות התואר "עמֵל" (הפועל "צורפים" מעלה אולי על הדעת צורף-אוּמן העמל על מלאכתו) ו"טהור" (שהרי מאותו השורש נגזרת גם המילה "צָרוּף") .
 
[4] "נֶהֱרֵית", במקור: se concevoir. זוהי צורתו הרפלקסיבית (צורת התפעל) של הפועל concevoir, שמשמעותו הבסיסית היא "להרות", ובהשאלה: להעלות על הדעת, לתפוס (מנטלית), להקיף (רעיון). ניתן לתרגם גם: "ואיזו שלווה עולה על הדעת".
 
[5] משפט התמורה "יצירות טהורות של סיבה נצחית" (המתייחס ל"זמן" ול"חיזיון") מופיע במקור בשורה לפני האחרונה, אך בעברית אי אפשר לשמור על סדר תחבירי זה. המילה songe, "חיזיון", יכולה להיתרגם גם ל"חלום" או ל"הרהור בהקִיץ".