חדשים כל הספרים רכישת ספרים על ההוצאה קטלוג ומחירים Nahar Books

 

פרטים על הספר

 אפריל 2016

מספר עמודים: 488

שם המחבר: צבי צרי

דאנאקוד: 644 – 1035  

מחיר קטלוגי: 98 ₪

אחרי הנחה: 88.20

[המשלוח חינם]

 

לרכישה



 

פרוקופייב – גולה במולדתו

צבי צֹרי

 

 

סרגיי פרוקופייב, מגדולי המלחינים במאה ה-20 מוזכר בנשימה אחת עם סטרווינסקי, ברטוק ושוסטקוביץ'. פרוקופייב נודע ביצירותיו המופלאות בהן הטביע את חותמו האישי ואת חותם מולדתו. בין יצירותיו  קונצ'רטות, סונטות וסימפוניות. ראויות לציון, הקנטטה הגדולה 'אלכסנדר נייבסקי'; המוזיקה לבלט 'רומאו ויוליה'; האופרה 'אהבת שלושת התפוזים' והאגדה הפופולרית לילדים 'פטר והזאב'. 

הקוראים בספר מלווים את פרוקופייב בשלבי חייו השונים מלידתו ועד ימיו האחרונים. אנו שומעים את המלחין משוחח עם בני משפחתו, עם מלחינים ועם משוררים וסופרים. אנו משתתפים עמו בחייו, בהתלבטויותיו ובהחלטותיו, ומתוודעים ליצירותיו, למקורותיהן ולגלגוליהן. כל זאת על רקע אירועי המקום והזמן.

 

"האמן נמשך לאמנותו בכוח האהבה. קרא לזאת תשוקה – יצר שאין לעמוד בפניו, כמו אותם מטפסי הרים שנמשכים אל ההרים כאל מגנט. [...] כל עיכוב נוטל מן האמן את שלוות נפשו עד שישלים את יצירתו." [פרוקופייב]

"סרגיי נמשך למולדתו באופן שאין לעמוד בפניו והיה נחוש לחזור אליה על אף אזהרות ידידיו שנמלטו משלטון העריצות." [לינה, רעייתו של פרוקופייב]

"אני מבין את אהבתך הגדולה לרוסיה, אבל עליך לזכור שאין זו רוסיה שהכרת. זו רוסיה חדשה, שממשלתה מרכזת את השלטון, ורק שם יוכרעו הדברים. [...] עליך להיות מוכן לכל מיני פורענויות בלתי צפויות. אמנם תדבר רוסית ותשמע רוסית, אך מסביב תראה הרבה אנשים עצובים." [המלחין מיאסקובסקי, ידידו של פרוקופייב]

 

צבי צֹרי הוא מחנך מוזיקלי שהעמיד תלמידים רבים ובהם מנגנים, מלחינים, מוזיקולוגים ומורים למוזיקה. ספריו הקודמים שהופיעו בהוצאת נהר:

"שוברט – מבט אל עולמו" (נהר ספרים, 2010); "בטהובן – בעין הסערה" (נהר ספרים, 2011); "ברטוק – מלחין ללא פשרות" (2012); "היידן – בכוחות עצמו" (2014); "סטרווינסקי –  ללא לאות" (2014); "דביסי – מצייר בצלילים" (2015)

 
                                                                                                                                  

 

מתוך המבוא לספר:

 

פגישתי הראשונה עם המוזיקה של פרוקופייב הייתה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשאמר לי אחד מידידַי: "בוא לביתי כדי להאזין ליצירה מיוחדת במינה." זו הייתה הסימפוניה החמישית של פרוקופייב שנכתבה בשנת 1944, בימי המלחמה. היצירה היא ארוכה, נמשכת כמעט שעה. הייתי נרעש. ככל שנמשכה הנגינה חשתי שזו מוזיקה מרשימה ביותר עם חיוניות אדירה. היצירה הדהדה בראשי כמשהו נשגב ומאז ביקשתי להכיר את יצירותיו של פרוקופייב עוד ועוד. גיליתי את הסימפוניות שלו ואת המוזיקה לסרטים 'אלכסנדר נייבסקי' ו'איוון האיום', וכן את האופרות 'אהבת שלושת התפוזים', 'מלחמה ושלום', המוזיקה לבלט 'רומאו ויוליה', 'סינדרלה' והסונטות הנפלאות לפסנתר. ואלה רק אחדות משפע היצירות שהותיר אחריו.

 פרוקופייב הוא ללא ספק אחד המלחינים הגדולים של המאה העשרים. הוא גדל בכפר אוקראיני, ובילדותו התרועע עם בני האיכרים ואהב לטייל בטבע. כנער למד בקונסרבטוריון בפטרבורג. אהבתו לרוסיה מולדתו ניכרת ביצירותיו. בן יחיד להוריו, נער כישרוני ומפונק, דבק במוזיקה ובנגינה ועד מהרה התפתח לפסנתרן מצטיין ולמלחין. (צבי צֹרי)

 

 

קטע מפרק 6:

ב-28 ביוני הגיע פרוקופייב ללונדון. מיד עם בואו נפגש עם אוטו קלינג, נציג הוצאת 'ברייטקופף והרטל' בלונדון. כשקרא הלה את מכתבו של צ'רפנין אורו עיניו אמר: "ובכן אתה הוא זוכה הפרס הראשון בפסנתרנות בפטרבורג... ומה שלומו של ידידי צ'רפנין?"

 "טוב מאוד," אמר פרוקופייב, "אני מעריך מאוד את מר צ'רפנין, לדעתי הוא המורה החשוב ביותר בקונסרבטוריון."

 "יפה יפה," אמר קלינג, "ואתה, ודאי מבקש סטודיו עם פסנתר, לא כך?"

 "אכן זה מה שאני מבקש," אמר פרוקופייב.

 "בוא אלי אחרי הצהריים ואביאך אל הסטודיו," אמר קלינג והוסיף: "כמה זמן תשהה בלונדון?"

 "אני מניח שלקראת סוף ספטמבר אחזור לרוסיה," אמר פרוקופייב.

 "אם כך תוכל להשתמש בסטודיו בכל שעה שתרצה. המקום יהיה פנוי עד סוף אוקטובר," אמר אוטו קלינג, "אתה רואה שיש לי כאן פסנתרים אחדים. אתה רשאי לבחור לך אחד מהם, אבל לפני שאלך, אני מבקש ממך לנגן לפני משהו."

 "אנגן לפני אדוני את הסולו לפסנתר מתוך הקונצ'רטו מס' 2 שחיברתי," אמר סריוז'ה.

אחר כך אמר לו המארח: "בחורי הצעיר, הגעת להישגים נאים בנגינה בפסנתר ותודה על הרגעים שהקדשת לי."

 "בהזדמנות זו רציתי לשאול אותך האם ידוע לך משהו על להקת הבלט הרוסית המופיעה כאן בלונדון?" אמר פרוקופייב.

 "אתה ודאי מתכוון ללהקת הבלט בהנהלתו של מר דיאגילב. ובכן הלהקה מופיעה בתיאטרון 'דרורי ליין' (Drury lane) ובתוכנית נכללים הבלטים 'תמרה' מאת מילי באלאקירב, 'שחרזדה' מאת רימסקי קורסקוב ו'דפניס וכלואה' של מוריס ראוול," השיב האדון קלינג.

כשהגיע פרוקופייב למקום, פגש במודעו משכבר הימים ולטר נובל (Nouvel) שעבד עתה כמזכיר כללי של להקת הבלט.

 "מה מעשיך בלונדון?" שאל נובל.

 "ידעתי שלהקת הבלט הרוסית נמצאת כאן והחלטתי לנצל את ההזדמנות לצפות בה ואולי לפגוש את דיאגילב. שמא יציע לי לחבר משהו עבור הלהקה," אמר פרוקופייב.

 "זו בהחלט מחשבה נכונה," אמר נובל, "דיאגילב אכן נמצא כאן ואני מוכן לסדר לך פגישה איתו. בוא אלי ב-3 ביולי ובינתיים אדבר עמו לקבוע מועד לפגישה ביניכם. היכן אתה מתגורר?"

 "אני מתגורר במלון ואף קיבלתי סטודיו עם פסנתר לעבודה, כי אני צריך לשפר את הסינפונייטה שלי לקראת ההופעה עם זילוטי מיד עם חזרתי לרוסיה."

 

עם דיאגילב. ב-3 בחודש הגיע פרוקופייב לביתו של נובל ויחד יצאו למשרדו של דיאגילב. במקום נמצאה ידידתו והיועצת שלו, הגברת מיסיה סרט. לאחר שהוצג בפני דיאגילב אמר הלה: "הבה נצא למסעדה, שם נאכל ונשוחח."

 לאחר הארוחה אמר דיאגילב לפרוקופייב: "שמעתי שאתה מנגן יפה בפסנתר. הרי לך פסנתר, שב ונגן לפנינו מן החיבורים האחרונים שכתבת."

 תחילה ניגן פרוקופייב את הסונטה לפסנתר מס' 2, אחריה ניגן קטעים מתוך האופרה 'מדלנה', ולבסוף – את הקונצ'רטו מס' 2 לפסנתר ולתזמורת, תוך שהוא משלב פרקי תזמורת וסולו. הרושם הרב ביותר עשה עליהם הקונצ'רטו לפסנתר. הגברת סרט, שניגנה בפסנתר ולא ידעה שגיבורנו יודע צרפתית, אמרה לדיאגילב: "אבל הבחור הזה הוא משהו כמו חיית טרף..."

 "הקונצ'רטו הזה מוצא חן בעיני," אמר דיאגילב, "האם אתה סבור שתוכל לעבד אותו כיצירה למחול? כי זה למעשה הדבר שמעניין אותנו."

 "לא נראה לי שעלי לעבד את הקונצ'רטו לפסנתר כיצירה למחול," דחה פרוקופייב את ההצעה.

 לאחר פגישות נוספות סוכם שיחד עם המשורר גורודצקי יחבר סוויטה שמבוססת על חומר מתוך המיתולוגיה הרוסית.

 "האם אתה מוכן לחתום על הסכם הדדי ובו תאריכים קבועים?" שאל פרוקופייב.

 "נחשוב על כך," אמר דיאגילב.

 כשפגש למחרת בנובל אמר לו הלה: "אתה עדיין צעיר, בן עשרים ושלוש, ודיאגילב אינו רגיל שבחור צעיר יכתיב לו איך לנהוג. בהתנהגותך עשית רושם של בחור יהיר ותוקפני, בקיצור לא היית נוח. אני, שמכיר אותך זה שנים ב'חברה למוזיקה בת זמננו' לא הסכמתי איתו, אבל זה הרושם שעשית. נקווה שהוא יתוקן עם הזמן. בקיצור, שמע בקולי ואל תדבר בזלזול על אמנים אחרים, גם אם אינך מעריך אותם. השאר את המחשבות לעצמך. לא רצוי להשמיע כל דבר בקול רם בחברה."

 לפני שנפרדו אמר לו נובל: "הקופאי ב'דרורי ליין' קיבל הוראה לאפשר לך להיכנס ללא תשלום להופעות של הלהקה הרוסית. הרשה לי להוסיף עוד משהו; הם הרגישו מיד שעולם הבלט זר לך, על כן החליטו שתלך לראות כמה הצגות בלט כדי להשכיל."

 לאמו כתב:

 ראיתי כאן את 'ציפור האש' בפעם הראשונה ואת 'פטרושקה' בפעם השנייה. כמו כן עלתה כאן יצירה שלישית מאת סטרווינסקי בשם 'הזמיר'; אופרה קצרה המבוססת על סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן. העיתון הלונדוני 'דיילי ניוז' כתב על המחזה: 'זה היה ניצחון של בימוי. לדעתי יש כאן לא מעט חלקים מיותרים ואף בעלי אופי זול. על אף זאת הנושא של אנדרסן חביב עלי. אולי בעתיד אנסה את כוחי בהלחנה של 'הברווזון המכוער'. ראיתי גם את האופרה של רימסקי קורסקוב, 'תרנגול הזהב'. היה יפה! הזמרים נמצאו בבּור יחד עם התזמורת. הרקדנים תיארו במחול את הסיפור כשברקע תפאורה יפהפייה של נטליה גונצ'רובה. לבסוף הציגה הלהקה את 'נרקיס' עם מוזיקה מאת צ'רפנין.

 

 ב-11 ביולי חזר פרוקופייב לפטרבורג. "אני מקווה, סריוז'ה, שנהנית," אמרה מריה לבנה, "כמו כן עליך לדעת כי לאחר שנסעת הוסב שם העיר מפטרבורג לפטרוגרד. בגלל המתיחות עם הגרמנים החליטו השלטונות ליטול את הסיומת הגרמנית בשם העיר 'בורג', ולהחליפה ב'גרד'."

 "שמעתי משהו כשנסעתי ברכבת, אבל לא העזתי לשאול. תיארתי לי שהדבר יתברר לי במהרה. בכל זאת התמיהה אותי ההמולה ברחובות. גדודי חיילים צועדים לכאן ולשם. משהו לא מובן. האם הכריזו על גיוס כללי?" אמר.

 "אני רואה שלא קראת עיתונים. היית יותר מחודש בלונדון ולא נתת דעתך על המתרחש. עסקת במוזיקה," אמרה, "אשריך וטוב לך. ביום שהגעת ללונדון נרצחו פרדיננד יורש העצר האוסטרי ואשתו על ידי לאומני סרבי. מאז העולם רותח. מי יודע אם לא תפרוץ מלחמה בימים הקרובים. גם לונדון לא תינקה. כדי להיות מוכנים הכריז הצאר על גיוס כללי. ידידך מיאסקובסקי אף הוא מגויס."

 "מדוע לא קיבלתי צו גיוס?" שאל.

 "אמרו לי שאין מגייסים בנים יחידים לאלמנות," אמרה, "אתה חי ואינך עוקב אחר הנעשה... כבר חששתי שלא תצליח לחזור בגלל המלחמה והנה הצלחת להגיע לפני שפרצה. אני יכולה רק לומר לך שכאשר אני רואה את החיילים צועדים ושרים אני מאחלת להם שרק ישירו ולא יֵצאו למלחמה. עוד לא שכחתי את המלחמה עם היפנים בשנת 1905."

 "אמנם הייתי עסוק מאוד בנגינה ובכל מיני עניינים וגם נפגשתי עם דיאגילב. גם עסקתי בתיקון הסינפונייטה לקראת הקונצרט עם זילוטי."                                                                     

 

בקווקז. "אילו קיבלת צו גיוס היית כבר עוסק באימונים מסוג אחר לגמרי," אמרה מריה, "מזל שמקיימים את החוק הזה. בני יקירי, אני רוצה לנסוע לעיר המרפא ייסנטוקי וגם לקיסלובודסק. קצת לברוח מכל הרעש הזה. אני ממש סובלת. התבוא איתי? שם ודאי לא נשמע את ההמולה הנוראה."          

 ב-24 ביולי הגיעו מריה ובנה לקיסלובודסק. המלחמה כבר החלה, לאחר שב-20 ביולי (1914) מסר שגריר גרמניה במוסקבה את כתב הכרזת המלחמה על רוסיה. אך בקווקז כמעט לא הורגש הדבר. לפני הצהריים עבד פרוקופייב על הסינפונייטה ואחר הצהריים יצא לטייל. באחד הימים אמרה לו אמו: "משפחת משצ'רסקי נמצאת כאן, פגשתי אותם בבית הקפה. נינה שאלה מיד היכן אתה ואמרתי לה שאתה ודאי מטייל. היא ביקשה את הכתובת ומחר תבוא לבקר אותנו."

 "זה משמח מאוד," אמר סריוז'ה, "כנראה החליטה המשפחה לברוח מעט מן החום השורר בקְרים בחודש אוגוסט. אבל חשוב מאוד שאזכה לראות את המשרתת האנגלייה שלהם כדי שאוכל לשפר מעט את האנגלית שבפי. לא יזיקו לי שיעורים אחדים באנגלית."

 למחרת פגש את נינה ומיד שאל אותה: "האם קיבלת את המכתבים ששלחתי לך מלונדון?"

 "המכתבים מאוד מעניינים ואני ממש נהניתי לקרוא בהם לא פעם אחת," אמרה נינה, "אתה לא כועס עלי שלא עניתי... כי מה יכולתי כבר לכתוב על החיים המשעממים שלי בלעדיך," פרוקופייב חיבק אותה בחום לשמע דבריה הכנים.

 "מה אתם עושים כאן בקיסלובודסק?" שאלה, "הרי הוכרז על גיוס כללי וכבר פרצה מלחמה."

 "אני שוחררתי כיוון שאמי לא הצליחה ללדת עוד בן," אמר, "בנים יחידים לאלמנות אין מגייסים."

 "אני בטוחה שאתה מנצל יפה את הזמן," אמרה, "עובד ומנגן, כמו שאתה רגיל."

 "אני לא יכול אחרת," אמר, "ומה איתך, מה אתם עושים כאן?"

 "אנחנו עושים כאן מה שאמא שלך עושה כאן," אמרה נינה, "אמי אוהבת את המרחצאות בעיר ואבי אוהב להיות כאן באוגוסט ובספטמבר כדי ליהנות מן האוויר בקווקז. אני שמחה כל כך שפגשתי בך. אפשר לטייל כאן בלי סוף; הנוף משגע, בכל פינה מוצאים משהו מעניין ותמיד רוצים לחזור לאותם מקומות, לגלות את אותו הקסם."

 כל אותו חודש בילו השניים יחד, נפגשו מדי יום והיחסים ביניהם הלכו והתהדקו.

 באחת השיחות שאלה נינה: "מה עשית בלונדון? האם היית שם זמן רב?"

 "קצת יותר מחודש," אמר, "קיבלתי סטודיו עם פסנתר ועבדתי הרבה, הן בנגינה והן בהלחנה."

 "האם הרגישו את המתח העולמי בלונדון?" שאלה.

 "אני לא הרגשתי," אמר, "הלכתי למוזיאונים, כתבתי מכתבים לאהובתי בגורזוף, ראיתי הצגות בלט מעניינות, כתבתי מוזיקה, ניגנתי הרבה וגם חשבתי על נינה הרחוקה."

 "גם אני חשבתי עליך הרבה," אמרה והסמיקה.

 "היכן נמצא דיאגילב עתה?" שאלה.

 "הוא באירופה מסתובב עם הלהקה שלו," אמר סריוז'ה, "מתרכז בארצות שהמלחמה עדיין לא הגיעה אליהן."

 "אצלנו יצאו בחורים רבים למלחמה," אמרה נינה.

 כשראו השניים חיילים אחדים שבאו להיפרד ממשפחותיהם, שאלה נינה את סריוז'ה: "מה אתה אומר על המלחמה?"

 "אני אומר שזה דבר מיותר," אמר, "קשה לפוליטיקאים לוותר על תחושת הנקמה או השנאה. הם מנצלים את כל המשאבים של האומה כדי לשלוח אנשים להרוג ומספרים להם שהמלחמה נחוצה. משכנעים אותם שהם חייבים לפגוע באויב כדי להציל את האומה. אני בטוח שישנם המוני אנשים שאינם מבינים מדוע שלחו אותם להרוג ולהיהרג."

 "גם אבא שלי אומר כך," אמרה נינה.

 "האם היית מוכן לגור בקווקז?" שאלה נינה.

 "כאמן אני חייב לגור בעיר הגדולה, שם יבצעו את היצירות שאני כותב, שם אמצא עבודה כפסנתרן. לקווקז אני מוכן להגיע כדי להינפש מעט אך לא לחיות."

 הזמן חלף. סריוז'ה ואמו התכוננו לחזור לפטרוגרד.

 "מה הדבר הראשון שתעשה בפטרוגרד?" שאלה נינה.

 "אני אמור להיפגש עם המשורר גורודצקי כדי לקבל ממנו תסריט לבלט שאחבר עבור דיאגילב."

 "הבאתי לך עיבוד שעשיתי לסיפורו של ה"כ אנדרסן 'הברווזון המכוער'," אמרה נינה, "הסיפור מצא חן בעיני, אם כי הוא עצוב, על כן שיניתי אותו מעט. קח אותו למזכרת ממני, אולי זה ימצא חן בעיניך ויעורר אותך לחבר לו מוזיקה."

 "אני באמת מודה לך מאוד," אמר פרוקופייב, "הסופר הזה דווקא מוצא חן בעיני, לא פעם הרהרתי בסיפוריו. הוא מספר בעל דמיון. יפה ששמת לב אליו. על כל פנים אם העיבוד שלך יעורר אותי לחבר לו מוזיקה, אכתוב לך על כך."

 לקראת סוף ספטמבר נפרדו. "אכתוב לך הרבה מכתבים," אמר פרוקופייב לנינה, "ותעני לי אפילו אם את חושבת שהמכתב שלך לא מעניין..."

 "אני מבטיחה," אמרה נינה ובדמעות נשקה לו ברוך.

 

 


 

 

 

 

 

 

נהר ספרים                 ת"ד 162 בנימינה 30550                 טל': 04-6288724         פקס: 04-6288726               דואר אלקטרוני :        nahar@bezeqint.net