מרלין גריינג'ר הוכשר לבנות ארונות מתים אך העדיף למכור ספרים שלא קרא ולא הבין. הוא מאמין בכוחות קסומים שמאפשרים לנו לראות את מה שברצוננו לראות, לדעת את מה שברצוננו לדעת, לבנות תמונת מציאות כחפצנו. העלמה היפה והבלתי מושגת מעֵבר לחלונו של מרלין היא ודאי פרי דמיונו הרומנטי. העיוורון הזה, המזין את הנפש, נחוץ לא פחות מהדחקת סופיוּת החיים. הבעיה היא בהתפכחות. כשאדם אכל מפרי עץ הדעת ונפקחו עיניו לראות, הוא גורש מגן עדן. וכשגם על פני האדמה הוא נחשף בערוותו, לא נותר לו אלא להאמין שעוד ישוב לגן עדן. [נ"פ, המתרגמת]
עוד משל פרנסיס סקוט פיצג'רלד בנהר ספרים:
"התרסקות", מלווה ב"על שינה ועל עֵרות", מאנגלית: ניצה פלד. (2017)
 
מתוך הספר
 
מֵֶרלין גרֵיינגֶ'ר עבד בחנות הספרים נוצת אור ירח – אולי יצא לכם להגיע לשם, ברחוב ארבעים ושבע ממש ליד מלון ריץ-קרלטון. נוצת אור ירח היא – נכון יותר היתה – חנות קטנה למדי ורומנטית, רדיקלית לדעת רבים, אפלולית לכל הדעות. חללה הפנימי היה מנומר בכרזות כתומות ואדומות בסגנון אקזוטי עוצר נשימה, ומואר בכריכות זוהרות של מהדורות ראשונות שהחזירו לא פחות אור מנברשת הענק הרחבה מסאטן ארגמני אשר דלקה במשך כל שעות היום והתנודדה ממעל. אכן חנות ספרים ענוגה. המילים "נוצת אור ירח" התנוססו מעל הדלת במעין עקלתון מעוטר. החלונות נראו תמיד מלאים במשהו שהצנזורה הספרותית לא חסה עליו; ספרים עם כריכות בכתום עמוק שכותרותיהם הוצגו על גבי ריבועים קטנים של נייר לבן. ועל הכול ריחף ריח המַאסְק שאדון נוצת אור ירח המסתורי הִזמין בחוכמתו כדי להזליף שם – תערובת של ריח בית ממכר עתיקות בלונדון של דיקנס עם ריח בית קפה על גדותיו החמימות של הבוספורוס.