מדבריהם של אמיל זולה, ז'אן ז'ורס, אלפרד דרייפוס, אמיל דורקהיים, לאון בלום, פייר מנדס פראנס – וסופרים, אנשי רוח מדע ומדינה אחרים המאוחדים בהתנגדותם לאידאולוגיה של הימין הקיצוני בארצם ולביטוייה הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים ההרסניים.
 
''דווקא בימים של דיאלוג כואב ומורכב בין ישראל לבין צרפת, בין ביקורת מדינית ומוסרית לגיטימית לבין התפרצויות של ביטויים אנטישמים חריפים, יש משמעות חשובה לליברלים הישראלים לקרוא את דבריהם של אנשי רוח צרפתים כנגד הימין הגזעני והאנטישמי במאה האחרונה.
 
המבחר הנבון והמוקפד הזה מלווה בהערותיו של העורך, שמרגיש, ובצדק, שמלחמות העבר למען הומניזם ואחווה אנושית יכולים לתת נשק יעיל גם למלחמות ההווה.'' (א.ב. יהושע)
 
ככה זה נפתח
 
זה זמן מה אנו עדים להתפתחותו של סוג מסוים של פטריוטיות שצרפת טרם ידעה כמותה. זוהי פטריוטיות קולנית נוטפת שטנה, שאינה רואה לנגד עיניה את האיחוד והפיוס, אלא מנסה ככל הנראה לפלג את האזרחים ולהסית אותם אלה באלה. דבר זה חייב להיאמר, מכיוון שרוח נתעבת זו מוצאת לה קול בעיתונות מסוימת, פעילה מאוד ותוססת מאוד, ולכן גם נפוצה מאוד. עד עתה לא התיימרה אף קבוצה ואף מפלגה בצרפת להחזיק במונופול על הפטריוטיות; למפלגה הרפובליקנית מעולם לא הייתה יומרה שכזאת […]. 
 
ואולם, על פי הפטריוטים החדשים הללו, לא רק שהפטריוטיות היא מונופול של מפלגה אחת, אלא שהיא גם רכושן הבלעדי של קבוצות מסוימות, של סיעות מסוימות במפלגה. ולכן, כל מי שאינו חושב כמותם, ומי שאינו עובד אלילים ולא מוכן להמיר את דחפיו של ההמון חסר האחריות בפעולה החופשית והשקולה של השלטונות בטיפול באינטרסים החשובים ביותר של המדינה, נחשב בעיניהם כאילו התייצב לצדו של האויב. (מדברי ז'ול פֶריJules Ferry)