אחת האוטופיות היפות והנועזות שנכתבו אי פעם. היצירה המרתקת הזו כתובה כדיאלוג פילוסופי עתיר דמיון, תבונה ורגש, והיא שימשה מקור השראה להוגי דעות חברתיים, למהפכנים ולמתקני עולם בכל הזמנים, מאז ראתה אור בתחילת המאה ה-17. הספר השפיע רבות על מבשרי הסוציאליזם במאה ה-19 ובכלל זה על היהודים שבהם. הספר כתוב במתכונת של דיאלוג פואטי.
 
טוֹמאזוֹ קַמְפַּנֶלָה (1639-1568), נזיר איטלקי, הגה וכתב את "עיר השמש" בצינוק אפל שהיה כלוא בו בעוון פעילות חתרנית, בתקופה חשוכה בתולדות אירופה. הוא נידון למוות, אך בהשימו עצמו למשוגע ניצל מן המוקד.
 
הספר מלווה באחרית דבר מאת פרופ' מירי אליאב-פלדון, ראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת ת"א.
 
ככה זה נפתח
 
הוספיטלר: אנא בטובך, ספֵּר לי מה אירע לך באותה הפלגה. 
 
איש ג'נובה: כבר סיפרתי לך כיצד הִקפתי את כל העולם, ואיך, כאשר הגעתי לטַפּרוֹבַּאנָה, נאלצתי לרדת לחוף. לאחר מכן, כדי להימלט מזעם תושבי המקום, ברחתי אל מעבה היער ויצאתי אל מישור רחב ידיים הנמצא סמוך לקו המשווה. 
 
הוספיטָלֶר: ומה קרה לך שם? 
 
איש ג'נובה: עד מהרה פגשתי חבורה גדולה של גברים ונשים חמושים. רבים מהם הבינו את שפתי, והם הובילו אותי אל עיר השמש. 
 
הוספיטלר: אמור נא לי, איך נראית העיר הזאת? וכיצד היא מנוהלת?
 
איש ג'נובה: חלקה העיקרי של העיר בנוי על גבעה הנישאת מעל למישור רחב ידיים, ואולם חומותיה משתרעות הרבה מעבר לרגלי הגבעה. קוטרו של מעגל החומות עולה על שני מילין, והיקפו שבעה מילין. בהיותה בנויה על צלע של הר, יש בה בתים רבים יותר מאשר אילו שכנה על פני מישור.