"מהפכה – מילה אשר אנו, הסוציאליסטים, נדרשים לה לעתים קרובות – נשמעת נוראה באוזני רוב בני האדם גם אחרי שמסבירים להם כי משמעותה אינה בהכרח שינוי שמלוּוה בהתפרעות ובכל מיני סוגים של אלימות, וכי אין פירושה שינוי שנעשה באופן מכני ובניגוד לדעת הכלל בידי קבוצת אנשים אשר הצליחו בצורה כלשהי לתפוס לרגע את השלטון.אפילו אם נסביר להם כי אנו משתמשים במילה מהפכה במובנה האֶטימולוגי ומתכוונים בכך לשינוי בבסיסה של החברה, אנשים נחרדים מעצם הרעיון של שינוי כה גדול, ומתחננים שנדבר על רפורמה ולא על מהפכה.
 
אבל כיוון שאנו, הסוציאליסטים, באומרנו 'מהפכה' איננו מתכוונים כלל למה שהאנשים המכובדים הללו מתכוונים אליו במילה 'רפורמה', אני חייב להגיע למסקנה שתהא זו טעות להשתמש במילה זו, ותהיינה אשר תהיינה התוכניות שאולי אנו מסתירים מתחת לעטיפתה התמימה. אשר על כן, הבה נדבק בשימוש במילתנו זו – מהפכה – אשר משמעותה היא שינוי בבסיס החברה.
 
ייתכן שזה יפחיד אנשים מסוימים, אך לפחות ישמש להם הדבר כאות אזהרה שאמנם יש כאן משהו שצריך לפחד ממנו – ובה בעת משהו שיש בו סכנה לא פחותה אם יתעלמו ממנו. אולי כך אף נוכל לעודד כמה אנשים שעבורם המילה הזאת, מהפכה, לא תפיל עליהם מורא אלא תוליד בליבם תקווה.
 
פחד ותקווה – כך קוראים לשתי התשוקות הגדולות השולטות במין האנושי ואשר איתן צריכים המהפכנים להתמודד: להפיח תקווה בהמונים המדוכאים ולהחדיר פחד במעטים המדכאים – זו מטרתנו. אם נצליח למלא את לב ההמונים בתקווה – המעטים יהיו חייבים לפחד מתקוותם של אלה. מלבד השגת המטרה הזאת, אין לנו כל רצון להפחיד אותם. איננו מבקשים לנקום את נקמתם של העניים אלא להשיג עבורם אושר. שכן נקמה על כל אותן אלפי שנות סבל שסבלו העניים עדיין לא נבראה."
 
ויליאם מוריס (1896-1834), אישיות מורכבת, רבגונית ורבת פנים; אדם משכיל, סופר פנטסטי שהשפיע רבות על יצירותיו של ג'ון ר' ר' טולקין מחבר "ההוביט" ו"שר הטבעות"; משורר, מתרגם מיוונית עתיקה ומאיסלנדית, אמן אסתטיקן ומעצב טקסטיל רב השפעה באנגליה של המאה ה-19; בן למשפחה קפיטליסטית אמידה ובעלים-שותף של חברה מסחרית מצליחה לעיצוב וייצור מוצרי אוּמנות אמנותיים.
 
החל מראשית שנות הארבעים לחייו היה מוריס להוגה דעות סוציאליסטי מהפכני רדיקלי, אחד הפעילים החברתיים הראשונים והמובילים באנגליה של תקופתו. ב-1883 הצטרף מוריס ל"פדרציה הסוציאליסטית הדמוקרטית" וסייע למימון פעילותה, בין השאר באמצעות מכירת הספרייה הגדולה והמגוונת שלו. ב-1884 נמנה עם מקימי "הליגה הסוציאליסטית", אִמה הורתה של מפלגת העבודה הבריטית. שש שנים לאחר מכן הקים מוריס בית דפוס אמנותי שבו הודפסו עשרות ספרי אמנות.
 
אישיותו המורכבת של מוריס באה לידי ביטוי בהגותו החברתית- אוטופיסטית, ויש האומרים אף רומנטית. הוא לא בחל בממד האסתטי של החיים שבו עשה חיל הן כמעצב אמנותי והן כתעשיין, אבל סבר שהדבר החשוב והמשמעותי ביותר הוא העתיד הסוציאליסטי של החברה. הוא תיעב את הציוויליזציה המתועשת שצמחה בתקופתו ובמקום להיטיב עם העובדים רק גרמה להמשך ולהעצמת שעבודם לבעלי ההון גורפי הרווחים. במאבקו האידיאולוגי נגד גורמי השעבוד האלה העלה מוריס על נס את עבודת הכפיים האוּמנותית ואת החיים בטבע כתשובות הכרחיות להגשמת מטרתה של כל חברה באשר היא: לאפשר חיים מאושרים לכל אחד מבני האדם המשתייכים אליה.
 
"מלבד השאיפה ליצור דברים יפים", אמר, "התשוקה המובילה בחיי הייתה ועודנה השנאה לציוויליזציה המודרנית".
 
"שנאה לציוויליזציה המודרנית" עלולה להישמע בימינו אלה רגש אנכרוניסטי. אולם דווקא בכפר הגלובלי שאנו חיים בו, בעולם הנשלט בידי תאגידי ענק ופוליטיקאים קפיטליסטים תאווי שלטון המחוברים זה לטבורו של זה בעבותות של אינטרסים פיננסיים כוחניים, מצאנו לנכון לתרגם ולהוציא לאור את הטקסט הקטן אך המובחן והמושחז הזה, שאליו התוודענו לפני שנים לא מעטות, אולי כמחוות הזדהות אישית וכתקווה הומניסטית לימים טובים ואנושיים יותר.
 
מתוך הספר
 
ראשית עליכם להבין ששיטת החברה הנוכחית שלנו מבוססת על מלחמה מתמדת. האם מישהו מכם חושב שכך צריך להיות? אני יודע שאמרו לכם פעמים רבות כי התחרות – שהיא עתה הגורם השולט בכל הייצור – היא דבר טוב כיוון שהיא מעודדת את קידום האנושות. אבל אם האנשים שאומרים לכם זאת חפצים להיות ישרים, עליהם לכנות את התחרות בשמה האחר – מלחמה. או אז תהיו חופשיים לשפוט אם אכן מלחמה מעודדת קידום בצורה שונה מזו המעודדת שור שרודף אחריכם בטירוף בגנכם. מלחמה, או תחרות, קראו לכך כאוות נפשכם, משמעותה במקרה הטוב רדיפה אחר עדיפותכם שלכם על חשבון הפסדו של האחר. ובעת שהתהליך הזה מתרחש אינכם יכולים להימנע מהרס של רכוש, אפילו זה רכושכם שלכם, ובלבד שלא תהיו אלה שיפסידו במאבק. הדבר מובן מאליו כשמדובר במלחמה שבה בני אדם יוצאים להרוג ולהיהרג, במלחמה שבה פוקדים על ספינות הקרב, למשל ,"לשרוף, להטביע ולהרוס" – אבל דומה שאינכם מודעים לגמרי לבזבוז הסחורות כאשר הנכם עוסקים באותה מלחמה אחרת המכוּנה "מסחר". ואולם, שימו לב, הבזבוז קיים גם שם.
 
הבה נתבונן עתה במלחמה הזאת מקרוב יותר. נבדוק כמה מצורותיה כדי שנוכל לראות כיצד מפעילים בה את ה"שרוֹף, הטבע, הרוס". קודם כול קיימת בה הצורה שנקראת "תחרות לאומית", שהיא עתה, למען האמת, הסיבה לכל מלחמות אבק השריפה והכידונים אשר מנהלות האומות המתורבתות. בשנים עברו אנו, האנגלים, נמנענו מהן בדרך כלל, חוץ מן המקרים הנהדרים שבהם יכולנו להפעיל אותן ללא כל סיכון לעצמנו: כשהטֶבח היה כולו בצד אחד או, על כל פנים, כשקווינו שכך יהיה. זמן רב למדי נמנענו ממלחמת אבק שריפה עם אויב ראוי, ואומַר לכם מדוע: כי היה ברשותנו חלק הארי של שוּקי העולם ולא רצינו להילחם למען זה כאומה כי זה כבר היה ממילא שלנו. אבל עכשיו הדברים משתנים בצורה משמעותית, ומנקודת מבטו של סוציאליסט הם משתנים לטובה. אנחנו מאבדים, או אולי כבר איבדנו את אותו חלק הארי, וקיימת עכשיו "תחרות" נואשת בין האומות המתורבתות הגדולות על השוק העולמי, ומחר ייתכן שתפרוץ גם מלחמה נואשת להשגת מטרה זו. כתוצאה מכך, חִרחורי מלחמה (מלחמה בממדים לא גדולים מדי) אינם מוגבלים עוד לכבוד ולתהילה בנוסח הישן של השמרנים [מפלגת ה-Tories], אשר אם בכלל התכוונו בה למשהו הרי שהתכוונו לכך שמלחמה "שמרנית" תהיה הזדמנות טובה להחליש את הדמוקרטיה. אולם כל זה הִשתנה, ועתה הפוליטיקאי שימריץ אותנו ל"פטריוטיות", כפי שהם מכנים זאת, שייך לזן אחר לגמרי. מנהיגי הליברלים הפרוגרסיביים, כפי שהם מכנים את עצמם היום, הם אנשים חריפי מוח המודעים היטב לקיומן של תנועות חברתיות ואינם מתעלמים מן העובדה שהעולם ינוע עם עזרתם או בלעדיה. ואלה הם מחרחרי המלחמה של ימינו אלה. איני מתכוון לומר שהם יודעים מה שהם עושים: פוליטיקאים, כידוע לכם היטב, דואגים היטב לעצום את עיניהם מול כל דבר שיכול לקרות בעוד שישה חודשים. אבל זה מה שקורה: השיטה הנוכחית, אשר חייבת תמיד לכלול תחרות לאומית, דוחפת אותנו למאבק נואש לחיפוש שווקים בתנאים פחות או יותר שווים לאלה של מדינות אחרות, וזאת כיוון שאיבדנו את השליטה על השווקים שהיו בשליטתנו בעבר. ואין המילה "נואש" חזקה מדי. אנו נאפשר לדחף הזה לחטוף שווקים לשאת אותנו לכל מקום. היום אלה שוד מוצלח וביזיון, מחר ייתכן שיהיו רק כישלון וביזיון. 
 
ואין זו סטייה מן העניין, אם כי באומרי זאת אני מתקרב כאן במידה שלא אחזור עליה בהמשך לְמה שמכנים בדרך כלל "פוליטיקה". ברצוני רק להראות לכם לאן מגיעה מלחמת הסחר כאשר מדובר במדינות זרות, ובמקביל להוכיח לכם שגם אוויל שבאווילים יכול להבחין בבזבוז שבא בעקבותיה. זו הצורה שאנו חיים בה כעת ביחסינו עם מדינות זרות: אנו מוכנים להשית עליהן הרס, אם אפשר ללא מלחמה אך אם נחוץ גם בדרך של מלחמה, שלא לדבר על ניצול מביש של שבטים פראיים ושל עמים ברבריים שעליהם אנו כופים באמצעות לוע התותח את סחורותינו הקלוקלות ועמן גם את הצביעוּת שלנו.