בספרו המושחז והעצוב-מצחיק הזה, פול לפארג ("הזכות לעצלות", נהר ספרים, 2004), מתגלה לא רק כאחד מהוגי הדעות והפעילים הפוליטיים והחברתיים הראשונים שהצביעו על זרע הפורענות האינהרנטי לקפיטליזם, אלא גם כנביא שצפה את המשבר הכלכלי-חברתי המסעיר עתה את העולם, מאה שנה לאחר מותו.
 
בספר, הבנוי במתכונת כתבי הקודש וספרי התפילות, מציג לפארג קונגרס דמיוני רב משתתפים של נציגי הבורגנות הבינלאומית, שהתכנס בלונדון כדי לדון באסטרטגיה שיש לנקוט כדי לבלום את התפשטותם ואת התעצמותם של הרעיונות החברתיים. ברוב קולות מחליטים נציגי ההון, השלטון והדת הממוסדת להכריז על דת חדשה – דת הקפיטל.
 
ליצירת מופת חברתית-כלכלית-תרבותית זו נלווה הסיפור המרגש "זיכרונות אישיים מקרל מרקס", סיפור ייחודי החושף פנים נסתרות של מרקס, הוגה הדעות הקשוח והלא-מתפשר, המתגלה כאיש משפחה בעל לב חם, וגבר רגיש שחש כי גורלם של עמלֵי כל העולם מונח על כתפיו.
 
פול לפארג (1842–1911), מזכירו וחתנו של קרל מרקס, הוא הוגה דעות, מהפכן ואקטיביסט חברתי מן המשפיעים ביותר בתולדות התנועה הסוציאליסטית בצרפת. חייו הסוערים וכתביו הנוקבים שזורים בתולדות המהפכה החברתית בעולם המערבי במאה התשע עשרה, אך דומה שדבריו אלה נכתבו בימינו, כאן ועכשיו.
 
"דת הקפיטל" תורגם לשפות רבות והודפס במהדורות רבות מאז ראה אור לראשונה ב-1886 בפריז.
 
ככה זה נפתח
 
[...] ראשון נטל את רשות הדיבור נציגו של האפיפיור.
 
"השליטה בבני האדם נעשית על ידי שימוש לחלופין בכוח ברוטלי ובשכל. בזמנים עברו, הדת הייתה הכוח המאגי ששלט בתודעתו של האדם. היא לימדה את העובד להשתעבד ללא התנגדות, לסבול את עליבות החיים הארציים תמורת חלומות על תענוגות שמימיים. אבל הסוציאליזם, הרוח הרעה של הזמנים המודרניים, מגרש את האמונה הדתית וקונה לו אחיזה בלבבות החלכאים. הסוציאליזם מטיף להם שאין לדחוק את האושר לעולם הבא ומבשר להם שיהפוך את העולם לגן עדן עלי אדמות. הוא זועק באוזני השכיר: 'שודדים אותך! קדימה, קום, התעורר!' הוא מכין את המוני העובדים, שהיו רגילים להיות כנועים, להתקוממות כללית – שתמוטט את החברות המתורבתות ותביא לביטול המעמדות המיוחסים, לחיסול המשפחה, להפקעת נכסיהם של העשירים ומסירתם לידי העניים, להריסת האמנות והדת, ולהפצת מחשכי הברבריות ברחבי העולם. כיצד יש להילחם באויבה של כל הציוויליזציה, של כל קִדמה? הנסיך דה ביסמארק, שליט אירופה, הנבוכדנצאר שניצח את דנמרק, אוסטריה וצרפת, ניגף בפני רַצענים סוציאליסטים עלובים. שַמרנֵי צרפת שחטו ב-48' וב-71' סוציאליסטים רבים יותר ממספר הכופרים שנטבחו ביום בַּרתולומֵאוּס הקדוש, ודם מעשי ההרג ההמוניים הללו הוא טל המנביט את הסוציאליזם על פני האדמה כולה. אחרי כל טבח, הסוציאליזם נולד מחדש והוא עז יותר. המפלצת עמידה בפני כוח האלים. אז מה עושים?"