לא לגמרי סוציאליסט, לא ממש אנרכיסט, ללא ספק ניהיליסט, ומעל הכול אדם מוטרף הכואב את כאב ההשפלה והאי-שוויון שהם מנת חלקם של מיליוני בני אדם המשתייכים ל"מעמד התחתון" הוא המחזאי, הסופר והמסאי הגאון אוגוסט סטרינדברג (1912-1849).
 
בטקסט זה, שנכתב לפני יותר ממאה שנה, מתאר המחזאי, הסופר והמסאי הגאון בסגנון אירוני-סרקסטי חד כאיזמל את המצב ששרר באירופה בסוף המאה ה-19 והמַכֶּה בפנינו ממש בימים אלה. סטרינדברג השכיל לגעת ברוב רגישות בנקודות הבסיסיות של המצב החברתי-פוליטי-כלכלי.
 
ככה זה נפתח
 
חברה היא צורת חיים קהילתית המאפשרת למעמד העליון שבה להנציח את שליטתו במעמד התחתון. כך אפוא נחשף לאור היום סודה של החברה. לא קשה להבין שלאחר שנגלה הסוד, עולות זעקות מרות ונוראות, מוטחות הפרכות והכחשות אינסופיות ובעצם הן אינן אלא התנגדות לעניין ותו לא. 
 
למעמד העליון, זה שאחראי על חינוכנו וכותב לנו ספרים, יש ללא ספק כל ההסברים הנדרשים כדי להתגונן אל מול טענה כזאת. האם אין המעמד העליון מתכוון לומר שכל מי שמשתייך למעמד התחתון יכול לטפס בסולם החברה ולהגיע ל"דרגת המעמד העליון" "באמצעות עבודתו?" שקר וכזב! האמצעי שמקובל להשתמש בו בדרך כלל כדי להגיע לדרגה זו היא הגניבה, שהיא פחות או יותר חוקית...