בלזק מספר את סיפורו של Z מרקאס, עיתונאי שקופץ לבריכה העכורה של הפוליטיקה ומנסה לשנות אותה, לעשות פוליטיקה "אחרת", נקייה וחפה מאינטרסים אישיים. כדי להצליח במשימה שהטיל עליו צו מצפונו, מרקאס חובר לפוליטיקאי בכיר, חודר למענו לשורות האופוזיציה כסוכן השפעה סמוי, אבל הפוליטיקאי בוגד בו ברגע שהשיג את מטרתו. מרקאס נוקם, אבל מתדרדר לתהום. מדוע? תשובתו של בלזק ברורה וחדה: מרקאס ניסה להתנגד לקשר הציני וההרסני בין הון לשלטון, בין עיתונות לשלטון, בין בעלי אינטרסים פיננסיים שחוברים יחדיו למטרה אחת: שוד הקופה הציבורית והשגת כוח ועוצמה כלכליים. וכך שוב מקדים בלזק את תקופתו ומתאר את התופעה הכה מוכרת לנו כאן ועכשיו מתוך התבוננות מעמיקה בחברה שהוא חי בתוכה, בארץ שהייתה יקרה ללִבּו כמו שהארץ שלנו יקרה לנו.
 
ככה זה נפתח
 
מעולם לא ראיתי אדם, ובכלל זה איש מקרב האנשים הנודעים בדורנו, שחזותו הייתה מרתקת ומפעימה יותר מזו של האיש הזה; התבוננות מעמיקה במראהו החיצוני השרתה קודם לכול רגש של מלנכוליה מוחלטת, והסתיימה בתחושת כאב כמעט. הרמוניה מסוימת שררה בין הדמות לשם. אותה Z שקדמה ל-Marcas, שאפשר היה לראות בכתובת שנשאו מכתביו ושהוא מעולם לא שכח להכליל בחתימתו; אותה אות אחרונה באלף-בית יצרה בנפש תחושה לא ברורה של גורליות.
 
Marcas! חִזרו באוזנֵי עצמכם על השם הזה המורכב משתי הברות. האינכם תופסים כאן משמעות הרת אסון? וכי לא נראה לכם שהאדם הנושא שם זה נועד להיות קורבן? אף שהוא מוזר ופראי, יש לשם הזה זכות להיות מונצח; הוא בנוי היטב, קל להיגוי, הוא ניחן בַּקיצור המצופה משמות מפורסמים. וכי אינו גם רך כשם שהוא מוזר? עם זאת, האין הוא נראה לכם לא גמור? לא רציתי לקחת על עצמי את האחריות ולקבוע שלשמות אין כל השפעה על הגורל. בין עוּבדות החיים לשמותיהם של בני אדם יש הלימות חשאית שאינה ניתנת להסבר או אי-הלימות נראית לעין ומפתיעה; ולעתים מתגלות ביניהם זיקות רחוקות אך יעילות. עולמנו מלא ורווּי, דבר קשור לדבר. אולי יחזרו ביום מן הימים לחוכמת הנסתר.
 
האינכם מבחינים בניגודיות הנראית במבנה האות Z? האין היא מבטאת את הזיגזג השברירי והפנטסטי המעיד על חיים מיוסרים? איזו רוח נשבה על האות הזאת, שבכל לשון אשר בה תימצא היא משמשת בפחות מחמישים מילה? שמו של Marcas היה Zéphirin. זֶפירֵן הקדוש נודע ונערץ מאוד בבּרֵטַנייה. מַרקאס היה בּרֵטוֹני. 
 
בחנו נא שוב את השם הזה: Z מַרקַאס! כל חייו של אדם מקופלים בהרכב הפנטסטי של שבע האותיות הללו. שבע! המספר המשמעותי ביותר בתורת הנסתר. האיש מת בגיל שלושים וחמש, כך הורכבו חייו משבע לוּסטרוֹת. מַרקאס! וכי אינכם חושבים על דבר-מה יקר ערך שמתנפץ בנפילה, עם או בלי רעש?
 
אני סיימתי את לימודי המשפטים בפריז ב-1836. התגוררתי באותם ימים ברחוב קוֹרנֵיי, במלון שהיה מיועד כולו להלנת סטודנטים, מאותם מלונות שבהם גרם המדרגות מתעקל בקצה, מואר תחילה באור הרחוב ובהמשך מפִּתחי האִוורור, ומסתיים במשקוף. היו שם ארבעים חדרים, מרוהטים כפי שמרוהטים חדרים המיועדים למגורי סטודנטים. מה עוד דרוש לצעירים מעֵבר למה שכבר נמצא שם: מיטה, כמה כיסאות, שידה, מראה ושולחן? מיד עם התבהר השמים, הסטודנט פותח את החלון, אך לא הייתה ברחוב ההוא אף לא שכֵנה שאפשר לחזר אחריה. תיאטרון האוֹדֵאוֹן שממול נסגר לפני זמן רב והציג לראווה רק את קירותיו שהתחילו להשחיר, את החלונות הקטנים של הלוֹג'יות, את התָאים ואת גג הצפחה הגדול שלו. לא הייתי עשיר מספיק כדי לשכור חדר יפה, גם לא יכולתי כלל לשכור חדר משלי. ז'וּסְט ואני חלקנו חדר אחד ובו שתי מיטות, בקומה החמישית.