ז'אן סיבליוס (1865 -1957) נחשב לבחיר יוצריה של פינלנד והוא מגדולי המוזיקאים באירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים.
 
פינלנד, ארץ האגמים האקזוטית הקרה, נחנקת בין שני הענקים שוודיה ורוסיה; הללו מבקשים לספח אותה ולהצמית את רוחו של העם הקטן ולבולעו. בגְאון רוחו מזדקר המלחין סיבליוס; הוא מבקש לטפח בעמו את התקווה בכותבו מוזיקה הקשורה לאפוס הלאומי הקדום, ה׳קלוואלה׳. ביצירתו נשען סיבליוס על נכסי הצליל העממיים העתיקים הבאים לביטוי בשירות הפיניות הגדולות ובסימפוניות שלו. לדוגמה, הסימפוניה הכוראלית ׳קולרבו׳, סוויטת ׳למינקינן׳, הפואמה הסימפונית ׳פינלנדיה׳ והסוויטה ׳קארליה׳.
 
הסימפוניות שכתב סיבליוס זיכו אותו בהכרה בינלאומית והיו שהשוו אותן לסימפוניות של בטהובן ושל ברהמס. יצירותיו מבוצעות ברחבי העולם בידי גדולי האמנים, והקונצ'רטו לכינור שלו נכלל ברפרטואר הקבוע של גדולי הכנרים.
 
על עמדתו הלאומית הברורה והזדהותו עם שאיפת עמו לעצמאות בשעות גורליות הפך סיבליוס לסמל החֵרות. העם הפיני הודה לו בציון האקדמיה בהלסינקי על שמו. ביתו שליד הבירה הלסינקי הפך למוזיאון, ופסליו מוצבים בפינלנד במקומות רבים. (צבי צֹרי)
 
צבי צֹרי הוא מחנך מוזיקלי שהעמיד תלמידים רבים ובהם מנגנים, מלחינים, מוזיקולוגים ומורים למוזיקה. ספריו הקודמים שהופיעו בהוצאת נהר:
"שוברט – מבט אל עולמו" (נהר ספרים, 2010); "בטהובן – בעין הסערה" (נהר ספרים, 2011); "ברטוק – מלחין ללא פשרות" (2012); "היידן – בכוחות עצמו" (2014); "סטרווינסקי – שוצף כנהר" (2014); "דביסי – מצייר בצלילים" (2015); "פרוקופייב – גולה במולדתו" (2016)
 
קטע מהספר
 
[...]
 
בתחילת אוקטובר 1900 הגיע לבית סיבליוס מכתב מאת הברון קרפלן. סיבליוס היה באותו זמן מחוץ לבית, בחיפושיו אחר מחליף לעבודתו כמורה בקונסרבטוריון. כשחזר אמרה לו איינו: "קרפלן כתב שהפקיד בחשבונך בבנק חמשת אלפי מרקים פיניים והוא מאחל לך הצלחה במסעך לאיטליה."
 
"אם הוא מתאר לעצמו שאסע ישר לאיטליה, הוא טועה," אמר סיבליוס, "לא אוותר על נסיעה לברלין. עלי לחזור ולחדש שם את קשרי. אני מקווה שבמשך החודש אצליח למצוא מורה מחליף אצל וֵגֶלְיוּס בקונסרבטוריון."
 
"מתי יש בכוונתך לצאת לברלין?" שאלה איינו.
 
"נצא ברגע שאמצא מחליף," אמר סיבליוס, "וגליוס לא ישחרר אותי מעבודתי אם לא ימצא מורה מחליף. אני מקווה שזה יקרה בהקדם."
 
כשנמצא המחליף אמר ז'אן לאיינו: "התכונני, ב-27 באוקטובר נצא לדרך. הפעם איני רוצה להשאיר אותך בבית. נצא עם הילדים. בינתיים יהיה לך זמן להתכונן ולהיפרד מקרובייך וידידייך."
 
ב-27 בחודש יצאה משפחת סיבליוס לברלין. היעדים היו ברורים: המלחין והמנצח פליקס ויינגרטנר ניהל את תזמורת האופרה. המנצח ארתור ניקיש חילק את זמנו בין התזמורת הסימפונית של ברלין ותזמורת הגוואנדהאוז בלייפציג. בוזוני לימד באקדמיה בברלין ותפס מקום חשוב בחיים המוזיקליים בעיר. כשהגיעו למקום והסתדרו במלון, אמר סיבליוס לאיינו: "מחר אסע ללייפציג להיפגש עם המנצח ארתור ניקיש. אין טעם שניסע כולנו; הישארי כאן עם הבנות וטיילי איתן. אני אחזור לברלין עוד באותו יום."
 
כשהגיע ללייפציג הראה למנצח את הסימפוניה הראשונה שלו ואת 'הברבור מטואונלה'. ניקיש עיין מעט בתווים של שתי היצירות ואחר אמר: "לעונה זו כבר לא אוכל לשלב את הסימפוניה שלך באחד הקונצרטים, אבל השאר לי את התווים של 'הברבור מטואונלה' אני מקווה שאצליח למצוא לו מקום באחד מהם. היה עליך לתת לי את הסימפוניה לפני שיצאתם לדרך. עכשיו העונה כולה מלאה ואין לי מקום לשלב עוד סימפוניה בקונצרט."
 
סיבליוס לא מיהר לעזוב את ברלין, לגודל אכזבתו של הברון קרפלן, ששלח לו מכתב נזיפה ובו דרש ממנו לצאת מיד לאיטליה. כשהתקבל המכתב מקרפלן, קראה אותו איינו ואמרה לסיבליוס: "אני מבינה שהוא רוצה להכתיב לך את כל המהלכים באמצעות הממון שהוא משיג עבורך."
 
"הוא חושש שמא אבזבז את כל הכסף שנתן לי ולא אוכל לנסוע לאיטליה. בכך יאבד את האמון שנותנים בו התורמים," אמר סיבליוס, "אכתוב לו וארגיע אותו. אסביר לו בפשטות שהייתי חייב לנסוע לברלין וללייפציג. באשר לאיטליה אל לו לדאוג, אגיע גם לשם לאחר שאסדר את כל ענייני בברלין. אני גם אסביר לו שאני מוכן לקבל עצות אך לא הוראות. ושיסביר לתורמים שאסע לאיטליה כשיגיע הזמן המתאים."
 
"אני מבינה שטרם הצלחת ליצור את הקשרים הנחוצים," אמרה איינו.
 
"זה נכון, אך לא איבדתי תקווה. אתמול אמר לי אחד מקוראי 'העיתון המוזיקלי הכללי' שיש לו קשרים טובים עם עורך העיתון מר אוטו לֶסְמָן והוא יציג אותי לפניו."
 
כעבור יומיים נערך המפגש והעורך שאל את סיבליוס: "מה אתה בעצם מחפש כאן?" "אני מחפש קשר והיכרות עם אנשים שתופסים עמדה משפיעה בחיים המוזיקליים בעיר," אמר סיבליוס.
 
לרגע הייתה שתיקה ולאחר מכן אמר העורך: "עכשיו אני נזכר במסע של התזמורת הפינית בחודש יולי. התזמורת ניגנה את הסימפוניה הראשונה שלך, את 'קארֶליה' ואת 'הברבור מטואונלה'. שתי היצירות האחרונות מצאו מאוד חן בעיני. הסימפוניה לא עשתה עלי רושם, אני בטוח שעם הזמן תרכוש ניסיון ותיצור סימפוניות יפות. עכשיו בעניין המשאלה שלך. אני אערוך ערב מוזיקלי בביתי. נערוך תוכנית מוזיקלית וגם נשלב יצירות פרי עטך. אזמין אלי את כל מי שיכול להתרשם ולעזור לך. אתה יכול לסמוך עלי, אם לֶסמן מזמין, איש לא ידחה אותו."
 
ואמנם היה האולם בביתו דחוס בדמויות מתחום המוזיקה והאמנות, ממרומי החברה בברלין ובהם מנצחים ומלחינים, מוזיקולוגים, פסנתרנים וכנרים. הייתה זו הזדמנות פז להכיר דמויות מוזיקליות חשובות בחברה הברלינאית.
 
הערב נפתח בנגינת רביעיית מיתרים פרי עטו של המלחין המנצח פליקס ויינגרטנר בנוכחות המנצח. גם המלחין ריכרד שטראוס נכח באותו ערב, וזמרת הסופראן אידה אקמן שרה לידר אחדים פרי עטו. כמו כן שרה הזמרת לידר מאת המלחין אלפרד רייזנאאואר, אנטונין דבוז'ק וז'אן סיבליוס. הלחן של סיבליוס לשירו של רונברג 'שבה הנערה ממועד אהבים' עשה רושם רב. אדולף פאול ידידו, שאף הוא נכח, אמר לו: "הליד שלך עשה את הרושם הגדול. קנית לך מקום נכבד בחבורה זו."
 
[...]
 
לאחר נגינת הקונצ'רטו [לכינור ברה מינור] בריגה, עם תום השנה, קרא סיבליוס בתדהמה את ביקורתו של פלודין ואמר לאיינו רעייתו: איני יודע אם שמת לב לביקורתו של פלודין. איני מבין מדוע הוא מתעקש להחזיק בדעתו הקודמת."
 
"אולי קשה לו להאמין שאתה מסוגל ליצור שינויים כה דרמתיים," אמרה איינו.
 
"אבל הוא שמע את הנגינה," אמר סיבליוס, "הוא פותח את ביקורתו בהצהרה מוזרה זו: 'אפילו בצורתו המשופרת לא ירכוש הקונצ'רטו אהדה רחבה.' עכשיו טענה חדשה: הקונצ'רטו מורכב מדי, עמוס קשיים ריתמיים ובעיות טכניות לרוב, שאפילו האמן הגדול ביותר יתקשה להתגבר עליהן בהצלחה."