אם ושתי בנותיה מוכרות את חסדיהן למלחים צרפתים בקסבה של אלג'יר לחוף הים התיכון, והללו, צעירים אירופים מלאי חיים, מגלים את נפלאות המזרח המסתורי על צבעיו, ניחוחותיו וקסמיו, אך גם את הסכנות שטומן בחובו המפגש הבין-תרבותי תחת שמי התכלת והשמש המסנוורת הלוהטת של נמלי אלג'יריה. הסיפורים "שלוש גברות הקסבה" ו"סוּלֵיימָה" הם סיפורי מסע אוטוביוגרפיים, שדמיון ומציאות משמשים בהם בערבוביה ואירוניה וחמלה אנושית שזורים בהם להפליא.
 
הסופר הצרפתי פייר לוֹטִי (1923-1850) חי חיים כפולים: בד בבד עם שירותו הממושך כקצין בחיל הים הצרפתי הקולוניאלי, פיתח קריירה של סופר פורה ונחשב אחד היוצרים האקזוטיים והחושניים ביותר בסופרי צרפת בכל הזמנים. האהבה והמוות עומדים בלב יצירתו ועמם הגעגוע לחיים החולפים שלא ישובו עוד.
 
ככה זה נפתח
 
"בשם אללה הרחמן והרחום!" 
 
היה היו שלוש גברות שהתגוררו באלג'יר, בתוך הקסבּה. ושלוש הגברות הללו נקראו חַדיג'ה, פאטמה ופִידֶ'ה – חַדיג'ה הייתה האם, פאטמה ופִידֶ'ה – שתי בנותיה.
 
שלוש הגברות הללו השתעממו עד מאוד, מפני שכל עוד האיר היום, הן היו שרויות באפס מעשה. לאחר שסיימו לאפר את פניהן בלבן ובוורוד ולצבוע את עיניהן הגדולות בשחור ובכָחָל, הן נותרו ישובות על הארץ, בתוך חצר קטנה עמוקה מאוד, ששררו בה דומייה צופנת סוד וקרירות של מחילה תת-קרקעית. 
 
סביב לחצר הזאת, שורה של עמודי שיש תמכו בקשתות מוֹרֶסְקיוֹת מקושטות חרסינות כחולות, ולמעלה למעלה, ניבט ריבוע של רקיע למן המבנה עתיק היומין. 
 
בכניסה לביתן של שלוש הגברות הללו הייתה רק דלת אחת, כה מבוצרת וכה נמוכה עד שדומה היה שהיא שערה של אחוזת קבר. לעולם הייתה נפתחת רק למחצה, מחריקה על פרזוליה הישנים, ולה חזות ערמומית של פח יקוש. 
 
החלונות – מעין חורים לא ישרים, שמידותיהם פחות או יותר כמידותיו של אשנב הצצה בדלת – היו מצוידים בסורגים מעוגנים בחומה: היו אלה פשפשים, שדומה כי חוררו אותם לצורך מבטיהם החטופים של אנשים סמויים מהעין, וכל אור לא חדר בעדם מבחוץ. כי הבתים, בני מאות בשנים, שחברו יחדו למעלה, יצרו מעין קִמרון מעל לרחוב השומם והטילו על אבני המרצפת אפלולית למחצה של מערות קבורה.