תקציר הספר
 
"כל מה שאני מבקש מהעולם הוא שיניח לי בשקט ויקדיש במקום זאת את כל תשומת לבו לפסיכואנליזה". 
                                                                                 זיגמונד פרויד
 
"הטקסט אכן מלמד מעט מאוד על ענייניו האישיים של פרויד. במקום זאת הוא מציע תיאור נדיר של התפתחות אינטלקטואלית, של חיי מחשבה, ומבוא מעולה לתורת הפסיכואנליזה. ואולי כך ראה פרויד את עצמו – רעיונותיו היו עבורו הביטוי המזוקק של היותו, יותר מאשר ציונים היסטוריים. האירועים רבי החשיבות ביותר בחייו הם תגליות קליניות, ולא אירועים חיצוניים. 
אצל פרויד, הנפש הפרטית והמאמץ התאורטי להתקרב להבנתה התאחדו אולי יותר מאשר אצל כל אדם אחר בהיסטוריה, וטקסט זה הוא עדות יוצאת דופן לכך. [...] ב-1935, ארבע שנים לפני מותו, כתב פרויד באחרית הדבר שהוסיף: הצגת עצמי מראה עד כמה הפסיכואנליזה הופכת להיות תוכן חיי ומניחה בצדק שדבר מכל מה שאירע לי אישית אינו מצדיק התעניינות, מלבד מיחסיי אל המדע".
[מתוך אחרית הדבר מאת גדעון לב].
 
 
מתוך הספר
 
נולדתי ב־6 במאי 1856 בפרייבורג, עיירה קטנה במורביה, כיום צ'כוסלובקיה. הוריי היו יהודים ואף אני נותרתי יהודי. ככל הידוע לי על בני משפחתו של אבי, הם התגוררו זמן רב בעיר קלן שעל שפת נהר הריין. הגזֵרות שנגזרו על היהודים במאות הארבע עשרה והחמש עשרה אילצו אותם להימלט על נפשם מזרחה ובמהלך המאה התשע עשרה הם היגרו שוב מליטא דרך גליציה לאוסטריה הגרמנית.
כשמלאו לי ארבע שנים הגעתי לווינה וכאן למדתי והשלמתי את לימודיי. במהלך שבע שנות לימודיי בגימנסיה הייתי התלמיד המצטיין בכיתה. נהניתי ממעמד מיוחד וכמעט תמיד הייתי פטור מבחינות. אף שחיינו חיי דוחק אבי התעקש על כך שבכל הנוגע לבחירת מקצוע אלך בעקבות רצוני ונטיות ליבי.
מעולם לא חשתי עניין מיוחד בעיסוקו של רופא ובמעמדו, לא בימי נעוריי וגם לא מאוחר יותר. מה שמשך את ליבי וריגש אותי יותר הייתה התשוקה לדעת, שכוּונה לענייניהם של בני אנוש יותר מאשר לאובייקטים שבטבע. באותה עת גם לא הערכתי עדיין את חשיבותה של התבוננות כאחד האמצעים הטובים ביותר לסיפוק תשוקתי זו.
להתעמקותי המוקדמת בסיפורי התנ"ך – שהחלה מייד כשלמדתי את אומנות הקריאה – הייתה השפעה מתמשכת על כיוון התעניינותי, כפי שנוכחתי לדעת בשלב מאוחר הרבה יותר. 
בהשפעתה רבת העוצמה של ידידות עם חבר ללימודים בגימנסיה – שהיה מבוגר ממני וגדל להיות פוליטיקאי רב־מוניטין – התפתח אצלי רצון ללמוד משפטים כפי שהוא למד ולפעול בעניינים חברתיים. בה בעת נמשכתי לתאוריות של דרווין, שהיו אקטואליות באותם ימים ועוררו תקווה לקידום יוצא מן הכלל של הבנת העולם. ואני יודע שהיה זה לאחר שהאזנתי לקריאתה של המסה היפה של גֵתֶה, "הטבע", בהרצאה פופולרית של פרופסור קארל בְרוּהְל – סמוך לבחינות הבגרות – שהחלטתי להירשם ללימודי רפואה.
 
באוניברסיטה שאליה התקבלתי ב־1873 חוויתי מספר אכזבות, מהן גם כמה עמוקות מאוד. כבר בתחילה גיליתי שמצפים ממני לראות את עצמי כנחות וכזר בהיותי יהודי. דחיתי זאת בתוקף. מעולם לא הייתי מסוגל להבין מדוע עליי להתבייש במוצאי או ב"גזע" שלי, כפי שאנשים החלו לכנות זאת באותם ימים.