תקציר הספר
 
אמיל דורקהיים (1917-1858), הסוציולוג הצרפתי־יהודי, נחשב לאחד מאבות הסוציולוגיה המודרנית. בשתי המסות הכלולות בספר זה, שנכתבו בתגובה נסערת אך בה במידה תבונית ל"פרשת דרייפוס" הוא שופך אור על התפקיד שמילאו "האינטלקטואלים" בהגנה על הדמוקרטיה כערובה לשמירה יעילה על זכויות האדם והאזרח ומצביע על הקשר החיוני בין המחשבה האקדמית והאינטלקטואלית ובין עולם המציאות והפעולה החברתית־פוליטית החיוני להגנה על שלמות החברה והמדינה, המבוססות על סולידריות וצדק. 
 
על רקע פרשת דרייפוס, דורקהיים מוכיח שלא רק שהאינדיבידואליזם והאינטלקטואלים אינם גורמים לאנרכיה כפי שמטיחים בהם הלאומנים האנטישמים, אלא שהם הערך היחיד המחבר בין הקשר החברתי והאחדות המוסרית. 
 
מרתק להיווכח עד כמה המחלוקת שפילגה את צרפת לפני יותר ממאה ועשרים שנה, והתארגנותם של שני מחנות בעלי תפיסות מנוגדות של המדינה, החברה, המוסר והצדק, יכולה ללמד על המתרחש בשנת 2023 במדינת ישראל, ובדמוקרטיות נוספות בעולם, המאוימות על ידי כוחות לאומניים וגזעניים.
 
 
מתוך הספר
 
"השאלה הכאובה המפלֶגֶת את הארץ זה שישה חודשים משנה צורה: משאלה פשוטה המתייחסת לעובדות הופכת אט אט לנושא מעורר מחלוקת כללית. התערבותו של חוקר ספרות מוכר לרבים סייעה רבות לתוצאה הזאת. נראה שנמצא הרגע המתאים לחדש בעוז וביתר שאת מחלוקת חוזרת ונשנית. לכן, במקום לחדש שוב את הוויכוח על העובדות, רצו, בניתור אחד, להרקיע עד לעקרונות: נטפלו להלך רוחם של "האינטלקטואלים" לרעיונות הבסיסיים, היסודיים, שלאורם הם פועלים – ולא לעצם הטיעון שהם מעלים. אם הם מסרבים בעיקשות "להרכין ראש אל מול דבריו של גנרל", הרי זה משום שהם נוטלים לעצמם את הזכות להחליט בעצמם מהי עמדתם; זה משום שהם מעמידים את ההיגיון שלהם כקודם לאוטוריטה, זה כיוון שלדעתם זכויות הפרט אינן ניתנות לערעור. האינדיבידואליזם שלהם הוא זה שהכתיב את הקרע. ואולם, אמרו, אם רוצים להשיב את השלום בין האנשים, ומבקשים למנוע את הישנותן של מחלוקות דומות, יש להיאבק בתוקף באינדיבידואליזם הזה. יש לייבּש אחת ולתמיד את המעיין הבלתי נדלה הזה של פילוג פנימי. התחיל מסע צלב אמיתי נגד הרעה החולה הציבורית הזאת, נגד "המחלה האנושה הזאת של העת הזאת".
אנחנו מקדמים ברצון את הדיון הזה. גם אנחנו סבורים שמחלוקות האתמול לא הביעו – וזאת על פני השטח – אלא חילוקי דעות עמוקים יותר; ושהאנשים התפלגו יותר סביב השאלה העקרונית מאשר סביב העובדות. נניח אפוא בצד את הטיעונים הנסיבתיים המושמעים על ידי כל אחד מן הצדדים; הבה נשכח את הפרשה עצמה ואת המחזות המעציבים שהיינו עדים להם. הבעיה הניצבת בפנינו נמצאת הרבה מעבר לתקריות הנוכחיות ועלינו להפרידה מהן."