תקציר הספר
 
"רודנות, מסביר כותב החיבור שלפנינו, מתבססת ומתקבעת באחת משלוש דרכים: בירושה, בכיבוש אלים ובבחירות חופשיות. הסוג הנורא והמביש ביותר, שהוא חרפה לאנושיות ובו נתמקד, הוא זה השלישי, כמציאות של שִעבוד, אומללות, טרור ושכול שבני אדם מביאים על עצמם. מצד הרודן המשטר הרודני מסוג זה מתאפשר לא כפועל יוצא של כפייה ברוטלית ואכזרית אלא מצד אחד על ידי יצירת משבר, כאוס, קיטוב ושסעים בקרב העם ומצד שני על ידי הצגת עצמו כפתרון הגואל לכל הצרות והמצוקות, וקניית אמון הציבור בעורמה, שקר, בוגדנות, מניפולציה ונכלוליות. מבחינת הציבור הוא מתגשם באמצעות השבתת כישורי הרגישות, התבוניות והמצפוניות והיגרפות עיוורת, אצל אחדים נלהבת וקנאית ואצל אחרים נרפית והישרדותית, אחר קסמיו הכריזמטיים והמניפולטיביים של הרודן. ומבחינת המהות התוצאה היא קטסטרופלית: אישיותו הנרקיסיסטית של הרודן, אופיו המושחת, בוזו להיגיון ולהגינות, אפס עכבותיו ואנוכיותו המוחלטת מכוונים כולם לשרת רק אותו ואת אנשי שלומו ובהכרח "מופנים נגד המולדת" ומחבלים בטוב המשותף." [נמרוד אלוני, מתוך ההקדמה לספר]
"הדספוטיזם נוצר תמיד על ידי אדם אחד, רודן, אך הוא אינו נוצר לעולם אלא בגלל חוסר אונים והשחתתו של עם. אפשר להבחין בין שלושה סוגי רודנים ובה בעת בשלושה אמצעים להיווצרותה של רודנות. אלה משתלטים על השלטון על ידי כיבושו, אלה באמצעות בחירות, אלה בזכות ירושה. אפשר להבחין ובצדק שהסוג המסוכן ביותר הוא זה המשתלט על השלטון על ידי ניצול הכוח שהבחירות העניקו לו והפנייתו נגד המולדת ולטובת אנשי שלומו ודומיו. ויש להוסיף אמצעי רביעי, בוגדני אף יותר, המתבטא בסוג הנורא ביותר של רודנות: כוונתי לתפיסת השלטון בעורמה ונכלוליות המלוּוה באלימות ובוגדנות." [אנונימוס, מתוך הרודן]
 
מתוך הספר
 
"בין אנשי הארץ המפורסמים בהיסטוריה, אחדים לא ראו לנגד עיניהם אלא את טובת מולדתם, ואילו האחרים לא ראו לנגד עיניהם אלא את תהילתם שלהם, את שאפתנותם האישית ואת תאוותיהם וחמדנותם. הללו יכולים להיות אנשים יוצאים מן הכלל או עלובי נפש, אך רק הראשונים הם אישים דגולים ותהא גאונותם של האחרים אשר תהיה: חוסר העניין האישי הוא הוא התנאי לגדלוּת.
לדספוט אין מניע אחר מאשר שאפתנות ועניין אישי. הוא נתון כל כולו ב"אני". כאן טמון סוד טבעו ובכך אפשר לראות את הביטוי הנמרץ והמוחשי ביותר ברודן האוזורפטור. הדספוטים האחרים נבדלים זה מזה רק בזמן או בהזדמנות.
ואולם, אם להאמין ששִפלות הרוח והפחדנוּת הן הגורמות לנו להאמין שיש מצבים שבהם ארץ חייבת להיכנע לגחמותיו של רצון מסוים ולקשור את גורלה בגורלו של הרודן, להלל ולשבח את הרודן, האדם שניצח והכניע אותנו ומותיר אותנו שפופי גו – גורם לנו לאֵפֵקְט של הערכת יֶתֶר בלתי נמנעת. כיצד נוכל להסכים לכך שנוצחנו, אלא אם המנצח הוא אדם עליון! ההיסטוריה הגזימה אף היא לעיתים קרובות בניצחונם של אוזורפטורים ומעלותיהם, כפי שמיטיב להראות מקיאוולי בהתייחסו ליוליוס קיסר: 
"אפשר לדעת מה שיש לחשוב [על יוליוס קיסר] על ידי מה שנכתב על קטילינה;*  ויוליוס קיסר ראוי יותר לשנאה מאשר האומלל הזה [קטילינה], שחובה עלינו להאשים יותר אדם שביצע פשע מאשר את מי שלא הייתה לו אלא כוונה לבצע פשע." [חיבור על טִיטוּס לִיוויוּס].**
ואולם, אם ברצוננו לבחון מקרוב, נראה שבכל חברה קיימים תמיד הרפתקנים, שבהיעדר כל כלל – למעט הדחפים שלהם ומאווייהם – מתמידים להתקומם נגד הסדר החברתי. תחת החוקים, במצב רגיל ושגרתי, האנשים האלה מולידים מקרבם את הנוכלים, הגנבים – בקיצור – את הפושעים והעבריינים מכל הסוגים, הנעצרים ונענשים. ולהפך, בעיתות של התפרעויות ושל מורל נמוך אותם אנשים עצמם צפים ועולים אל פני השטח והופכים לגיבורים או לגיבורי היום. בסְפֵרָה הפוליטית הם המספקים את גזע האוזורפטורים והרודנים. אין סיבה אחרת לפועלם ובה בעת לעוצמתם: האוזורפטור אינו אלא אדם שוחר טרף.
כאבותיו הוא שאפתן מלידה, והדחף הזה לבדו מעניק לו עליונות. כיוון שתכונתו של הדחף הזה, כפי שאפשר לראות אצל החיות, לחתור למטרה אחת ויחידה, ולרכז את המאמץ של כל יכולותיו להשגת המטרה בעוצמה שנראה כי שום דבר בעולם אינו מסוגל להסיט אותו ממנה ולגרום לו לחדול מהמאמץ להשגתה. זוהי הנקודה שבה נסערת החיה הרעה שבו, כיוון שעל פי הדחף היא אינה מכירה עוד בקיומו של מכשול כלשהו – למעט מצידו של כוח חזק ממנה, בעוד האדם מתנהל על פי מושגים של טוב וצדק המעצימים משקלו של המכשול וממתנים את עוצמת הדחף. אבל השאפתן [תאב השלטון] והאוזורפטור, בדומה לחיה הרעה, משוחרר מכל טִרדה או שיקול אנושי, מנצח בזכות כל העוצמה שמפיק הרוע בזמנים שבהם הוא יכול להיווצר בבטחה.
עבורם החברה היא טרף ותו לא. הסבלנות, העורמה והתעוזה שהללו משקיעים כדי להגיע אל טרפם אינו דומה לדבר למעט תושייתם של בעלי החיים הנעזבים לנפשם. הם מגיעים [למטרתם] בדרכים עקלקלות שהכול מעריצים בלי להיות מודעים להן, ובמעשי פשע ראויים לגינוי. יש מי שהגיעו לסוג של תהילה, אך מרגע שהתייחסו לחברה כאל טרפם, הם עצמם הציבו את עצמם מחוץ לחברה. אין להם אפוא לא מולדת ולא משפחה. 
האוזורפטור הוא אתאיסט. הוא אינו מזכיר את אלוהים אלא כדי להשיג את מטרותיו, ואינו מאמין באלוהים אלא רק בהשיגו אותן."
 
_________________________________________
 
*לוקיוס סרגיוס קטילינה, Lucius Sergius Catilina(משוער 108–62 לפנה"ס), סנטור רומאי הידוע בשל תכנונו להשתלט על רומא.
**טקסט מוסף, ככל הנראה על ידי המתרגם מלטינית או המתרגם האנגלי.
 
פרטים על המחבר
 
הרודן ראה אור במקור בלטינית ובצרפתית ( De Tyranno /Le Tyran ) מאת מחבר אלמוני ומתרגם אלמוני, ראה אור בלונדון ב־1870 בצרפתית ובלטינית בהוצאת ג'ון האריסון (John Harrison). אין לפסול את האפשרות שמדובר באותו אדם.
כתב היד נרכש ככל הנראה בפריז במכירה פומבית שהתקיימה שם אחרי מהפכת פברואר 1848 שסילקה את המונרכיה והקימה את הרפובליקה הצרפתית השנייה.