תקציר הספר
 
אהבה היא הגמגום הזה שבזכותו גדלים
 
גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף נוֹצוֹת שֶׁהִשְׁחִירוּ
שְׂעָרוֹת שֶׁהִלְבִּינוּ
דָּםיֶזַעדְמָעוֹת
סְרָקסְרָק
דָּם רַע
קְרַע. קְרַע.
 
עורבים עפים בין שיר לשיר. הם לא ציפורי שיר. הם נוכחות מאיימת, צליל קולם "קרע, קרע" קורע את האוויר, את יריעת התמימות הנקרעת קרעים-קרעים עם השנים, עם מה שמכונה ניסיון החיים, החיים שחיינו. ועכשיו "הַזְּמַן נִפְרָם בִּמְהִירוּת כְּמוֹ סְלִיל" ואנחנו מבקשים עוד כמה רגעי חסד ביודענו גם שה"עוֹרְבִים שָׁבוּ לַקֵּן [...] וְשׁוּב שׁוֹקְדִים כָּל כָּךְ לְגַדֵּל אֶת הַדּוֹר הַבָּא."
האם זוהי שירה קודרת? פסימית? לא ולא. זוהי שירה מפוכחת, מפוכחת ומשלימה עם המציאות שהמשוררת חווה, המציאות שאין מנוס מפניה ואין טעם להתכחש לה:
 
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה רְעָלִים אַתָּה פּוֹלֵט 
שֶׁנִּזְקַקְתִּי לִשְׁטִיפַת הַלֵּב.
נִשְׁכֶּבֶת בַּמִּטָּה מִתְחַבֶּרֶת לְצִנּוֹרוֹת הַשֵּׁנָה.
עַד שֶׁאֶתְעוֹרֵר עֵצִים יְנַקּוּ אֶת הָאֲוִיר
עוֹרְבִים יַעֲלוּ אֶת הַזִּהוּם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתָם.
 
מיהו אותו פולט רעלים? המשוררת אינה מפרשת ואינה מרמזת על כך. ולכן, מן הסתם, זה יכול להיות כל אחד, כל זולת. ואולי הכוונה היא לעצם הקיום? ה"עֵצִים יְנַקּוּ אֶת הָאֲוִיר", אבל "עוֹרְבִים יַעֲלוּ אֶת הַזִּהוּם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתָם."
זהו מחזור החיים: הרעלה וטיהור. טיהור והרעלה וחוזר חלילה. 
 
סרט הקולנוע הספרדי הנפלא Cria Cuervos, שפירושו "לגדל עורבים", מבוסס על פתגם ספרדי האומר: מי שמגדל עורבים, שלא יתפלא אם הם מנקרים את עיניו. הסרט הוא יצירת מופת של קרלוס סאוּרה משנת 1976, דרמה משפחתית המתוארת על ידי ילדה בת תשע, יתומה מאב ואם, אך גם אלגוריה פוליטית המתרחשת בספרד בזמן שלטונו הרודני-פשיסטי של הגנרליסימו פרנקו. האימא, הסובלת ממחלה קשה אך שומרת על צלם אנוש ומלאת אהבה, מייצגת את כוחות הרפובליקה, ואילו האב רודף הנשים וחסר המצפון בהתנהגותו לאשתו, מייצג את הפשיזם. הסרט צף בזיכרוני למקרא השירים על רקע המתרחש במדינת ישראל זה כשנתיים, וביתר שאת בימים אלה בכל תחומי החיים: הפוליטיקה, המשפט, החברה, התרבות, התקשורת והמוסר. המאבק על המדינה כרפובליקה דמוקרטית או דיקטטורה פשיסטית. עורבים שחורים מתעופפים מעלינו וקוראים קריעות בקיומנו. 
מפיצי הסרט בישראל נתנו לו את השם "קריאת העורב". האם התכוונו להעלות את השאלה אם אלה הן קריאות אזהרה או שמא קריאות מאיימות? 
כאן המקום לציין ולהדגיש: לא מדובר בשירה פוליטית דידקטית, פמפלטית או פלקטית, אלא בשירה נקייה, מזוקקת, תמציתית, מאופקת – שירה שבה הרגשות הפועמים והמפעימים נמצאים עמוק בתוך הנפש. כי הרי:
 
                        שִׁיר הוּא מִלִּים וּצְלִילִים 
                        וְאַהֲבָה הִיא הַגִּמְגּוּם הַזֶּה
                        שֶׁבִּזְכוּתוֹ גְּדֵלִים
ועדיין: 
                       לִפְנוֹת בֹּקֶר עוֹרְבִים קוֹרְאִים
                       וְאַתָּה מְדַבֵּר בִּשְׁנָתְךָ.
                       חַיִּים מֻמְצָאִים.
 
                       קְרַע! אֲנִי אוֹמֶרֶת.
 
 
מתוך הספר
 
לִפְנוֹת בֹּקֶר עוֹרְבִים קוֹרְאִים
וְאַתָּה מְדַבֵּר בִּשְׁנָתְךָ.
חַיִּים מֻמְצָאִים.
 
קְרַע! אֲנִי אוֹמֶרֶת.
 
רָצִיתִי לִכְתֹּב לָךְ שִׁיר אַהֲבָה
וּכְבָר אֵינֶנִּי כּוֹתֶבֶת שִׁירִים אָז
אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָךְ אַהֲבָה כִּי
שִׁיר הוּא מִלִּים וּצְלִילִים 
וְאַהֲבָה הִיא הַגִּמְגּוּם הַזֶּה
שֶׁבִּזְכוּתוֹ גְּדֵלִים

 
הָאֲוִיר מָלֵא שְׂעָרוֹת 
וְקוֹלִי הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט
שְׁשְׁשְׁשְׁ
שׁוֹבֵרשִׁירָהשָׁלוֹםשִׁוְיוֹן
 
הֶסתר פנים
 
אִמָּא שֶׁלִּי בָּכְתָה לְתוֹךְ מַגְּבוֹת מִטְבָּח מְשֻׁבָּצוֹת
אֲנִי בּוֹכָה לְתוֹךְ כְּנָפַיִם שְׁחֹרוֹת נוֹצוֹת
הַדִּמְיוֹן הִפְרִיד בֵּינֵינוּ.
 
שירת העורב
 
גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף נוֹצוֹת שֶׁהִשְׁחִירוּ
שְׂעָרוֹת שֶׁהִלְבִּינוּ
דָּםיֶזַעדְמָעוֹת
סְרָקסְרָק
דָּם רַע
קְרַע. קְרַע.
 
פרטים על הספר
 
הספר זכה בפרס אקו"ם ע"ש נתן יונתן ליצירה המוגשת בעילום שם בתחום השירה, 2023.
 
הדימוי בחזית העטיפה: יונה, בית מאת איה סריג, מדיה דיגיטלית מעורבת.