נובלה ארוטית המספרת בגוף ראשון את חוויותיו של גבר צעיר העושה את צעדיו הראשונים בעולם האהבה. אישה נשואה מקסימה אותו, מעניקה לו ליל אהבים אגדי ומשתמשת בו כדי לחפות על המאהב האמיתי שלה.
 
הנובלה הליבֶּרטינית הזאת היא פנינה ספרותית קלאסית אַל-זמנית. הגבר הצעיר והחושני נסחף בזרם של תשוקה, מהופנט במִקסם האהבה, ואף שהוא מבין שהוא משמש כלי משחק בידי אישה נשואה, מתוחכמת ומנוסה – הוא אינו מתחרט על דבר.
 
דומיניק-ויוואן דֶנוֹן (1825-1747) הוא דיפלומט, צייר, היסטוריון של האמנות. הוא נלווה לנפוליאון במסעות הכיבוש שלו במזרח התיכון ובאירופה, היה אחראי על העברתם לצרפת של אוצרות תרבות אדירים ויסד את מוזיאון הלובְר. דמותו הכריזמטית שימשה מקור השראה לסופרים כסטַנדאל ושַטוֹבריאן, האחים גוֹנקוּר, אנטול פראנס ואחרים.
 
ככה זה נפתח
 
אהבתי את הרוזנת דה*** עד אובדן חושים, הייתי בן עשרים, הייתי תמים, היא בגדה בי, אני כעסתי, היא נטשה אותי. הייתי תמים, התגעגעתי אליה, הייתי בן עשרים, היא סלחה לי. ובהיותי בן עשרים וכה תמים – עדיין נבגד אך לא עוד ננטש – חשבתי לתומי שאני המאהב הנאהב ביותר ולכן המאושר באדם. 
 
היא הייתה ידידתה של מאדאם דה ת', שהיו לה ככל הנראה תוכניות לגבי, אך בלי שיוטל דופי בכבודה. כפי שניווכח, מאדאם דה ת' הייתה אשת עקרונות וקפדנית בנוגע לצִנעה ולחשאיות. 
 
יום אחד, בדרכי לתא-התיאטרון של הרוזנת כדי להמתין לה, אני שומע שקוראים לי מהתא הסמוך. האם אין זו אותה מאדאם דה ת' המהוּגנת? 
 
"מה! כבר?" אומרים לי, "איזו בטלנות! בוא, שב לידי!" 
 
כלל לא ציפיתי שיצמח סיפור או משהו יוצא דופן ממפגש זה. דמיונן של נשים סוחף אותנו על נקלה; ובאותו רגע נחה רוח מיוחדת במינה על דמיונה של מאדאם דה ת'. 
 
"עלי להציל אותך מהגיחוך הטמון בבדידות שכזאת," היא אומרת לי, "כיוון שצצת פה, צריך... הרעיון מעולה. נראה שיד אלוהית הובילה אותך לכאן. האם יש לך במקרה תוכניות להערב? אני מזהירה אותך - הן לא תתגשמנה. שום שאלות, שום התנגדות... קרא נא למשרתַי. אתה מקסים!"