תקציר הספר
 
"אגב דיוני בלאונרדו תעיתי כה הרחק, עד שפתאום אינני יודע איך לחזור אל עצמי" [פול ואלרי]
פול ואלרי ראה בלאונרדו דה וינצ'י איש אשכולות אולטימטיבי, התגלמות גאונית של השכל ורוח, הדמיון והיצירתיות הרב-תחומית שאין לה אח ורע בתולדות האנושות. ובמידה לא מעטה, אך בענווה המתבקשת, השתקפות מסוימת שלעצמו, או לפחות של מי שהיה רוצה להיות. הספר הוא מעין מסע אינטלקטואלי של גאון אחד למושא הערצתו.
 
מתוך הספר
 
"מאדם נותר מה שגורם לנו להרהר בשמו וביצירותיו, העושות את השם הזה מטרה להערצה, לשנאה או לאדישות. אנחנו חושבים שהוא חשב, ואנחנו יכולים לשוב ולמצוא ביצירותיו את אותה מחשבה שבאה לו מאיתנו – מתוכֵנו: משמע, אנחנו יכולים להחיות את המחשבה הזאת בצֶלם מחשבתנו. על נקלה אנחנו משַווים לנגדנו אדם רגיל; זיכרונות פשוטים מעוררים בו את המניעים ואת התגובות הבסיסיות. בתוך הפעולות השונות המרכיבות את חיצוניות קיומו אנו מוצאים את אותה שרשרת פעולות הקיימת אצלנו; אנחנו חוליית הקישור ביניהן בדיוק כמוהו, ומעגל הפעילויות שישותו מציגה אינו חורג מעבר למעגל הפעילויות שלנו. אם אנחנו מניחים שהאדם הזה מצטיין בנקודה מסוימת, יהיה לנו קשה יותר לתאר לעצמנו את אופי עבודותיו ואת נתיבי רוחו. כדי לא להגביל את עצמנו להערצה מעורפלת שלו, נאלץ להרחיב במובן מסוים את דמיוננו לגבי כישרונו המיוחד, שלנו אין, ככל הנראה, אלא גרעין שלו. אבל אם כל כישורי הרוח שבחרנו לעסוק בהם התפתחו באופן ניכר בבת אחת, או אם שאר תחומי פעילותו [של מושא עיוננו] נראים כבדי משקל בכל הסוגות, דמותו נעשית קשה יותר ויותר לתפיסה באחדותה ונוטה לחמוק ממאמצינו. המרחבים בין הקצוות המנטליים של כישרונותיו גדולים כל כך, מסוג שמעולם לא חצינו. הרציפות (continuité) של המכלול הזה זרה להכרתנו, כאילו נשמטים אל תוך המכלול הזה בלוֹאי המרחב חסרי הצורה האלה המפרידים בין המושאים המוכרים, והם נגררים כיד המקרה בתוך המרווחים הנפתחים ביניהם; כאילו אובדות מדי רגע אין־ספור עוּבדות, מלבד מספר קטן של אלו שהלשון מעוררת. ובכל זאת, צריך להשתהות כאן, להסתגל, להתגבר על הכאב שמסב לדמיוננו האיחוד הזה של יסודות הטרוגניים ביחס למוכר לו. [במקרה של הגאון] התבונה מתמזגת עם כושר המצאה ייחודי, יש לה מניע יחידי והיא משתוקקת להחיות בסוג של רוח אחידה את המערכת המתבקשת. היא משתדלת לעצב דימוי החלטי. בעוצמה התלויה בתנופתה ובפיכחונה, סופה שהיא כובשת מחדש את אחדותה שלה. כמו בפעולת מנגנון מכני, היפותזה מוצגת, ואז מתגלה היחיד רב־הכוח, החזון המרכזי שהכול אמור לעבור דרכו, המוח המפלצתי שרקם אלפי קשרים טהורים בין כה הרבה צורות, ושהוא מקורן של הקונסטרוקציות החידתיות והמגוונות האלה, כשהאינסטינקט מִשכָּנוֹ. הנחת העבודה הזאת היא תופעה הכוללת השתנוּת, אך אין בה מקריות. היא שווה מה שתהיה שווה האנליזה הלוגית שהיא אמורה להיות מושא לה. היא הבסיס למתודה שתעסיק אותנו ותשמש אותנו."
 
פרטים על הספר ועל המחבר
 
המשורר, המסאי, מבקר הספרות והוגה הדעות פול ואלרי (1871–1945) נחשב משנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת ועד ימינו לאחד מגדולי האינטלקטואלים של צרפת.
 
התמונה בחזית הספר: "האדם האוניברסלי", במקור, L'Uomo Vitruviano, "האדם הוויטרובי" מאת לאונרדו דה וינצ'י, 1490.
התמונה בגב הספר: פול ואלרי מאת אנרי מנואל, 1925 לערך.