תקציר הספר
 
תשעה מכתבים שכתב המשורר הנודע, מחבר "מכתבים למשורר צעיר", הפעם לאישה שעימה לא נפגש מעולם. רילקה שימש כמעין "גורו" לצעירות וצעירים רבים שביקשו את עצותיו בבעיות מהותיות של הקיום האנושי.
 
מתוך הספר
 
"מכתבך היפה והנוגע ללב, אי אז באפריל! אבל כמה פיגרת אחריו ביכולתך להיות איתי, כשבסופו של המכתב ביטאת את המשאלה שאקבלו ״בידידות״; היה עלייך, אם להתקרב יותר לאמת, לכתוב ״באושר״ – ואת המילה הזאת היה צריך לכתוב באותיות קידוש לבנה. כמה דברים טובים היה בידך לספר, האם את יודעת די הצורך כמה טוב הוא כל שאת מספרת? לעיתים, אולי, את מבחינה בקול ההדהוד של המתכת הקשה והטהורה של העובדות, אבל כשאת מקישה עליה כך חזק ובכנות, הרי שאני שומע את כאן את ההדהוד, הד הפעמונים, וחווה את מה שהוא מחולל בחלל, בחירותו ובמרחביו. 
כל החורף רב היגיעה והעיקש שלך, באכזריותו, חייב היה להיות מעין אושר קפוא, גוש של עתיד טהור ואיתן, שנמס עתה (כך אני מקווה) בזרם מפכפך אל האביב. יברכו נא גינותינו זו את זו! בגינתי שלי (שבה תרומתי במעשה כמובן מצומצמת כי חסרים לי האימון, הניסיון והמגע) שתלתי יותר ממאה ורדים, ותרומתי למאמץ מצטמצמת למלאכת ההשקיה מדי ערב – אין הרבה מה לשנות בכך, די לעשות זאת בכנות, ואולי, בכל זאת, משום שהניואנס הוא הקובע בכל דבר, אם המלאכה נעשית בתשומת לב וגם בהרהור, אפשר בצניעות לתרום משהו מעצמך בהשקיה השלווה, משהו שיזרום לתוך הצמיחה ההולכת וגוברת בלי סוף."
 
פרטים על הספר
 
תשעת מכתביו של ריינר מריה רילקה לאישה צעירה, אשר כונסו בספרון בסדרת ספריית אינזל היוקרתית ב־1930, כארבע שנים אחרי מות מחברם מלוקמיה בגיל 51, הם חידה מאתגרת לקורא, ואתגר חידתי למתרגם. חרף קוצרם המתעתע, חבוי בתוכם קושי כפול ומכופל: ראשית, כי חסר לנו – הן למתרגם, הן לקורא – צידה השני של חליפת המכתבים. כך נשאר רילקה כמו כותב ומשיב לעצמו, כמעט מסיח לפי תומו. חיבוטי הנפש של חברתו לחליפת המכתבים נותרים עלומים. פרקי הזמן הארוכים לעיתים שבין מכתב למכתב הם ריק מסתורי. התמורות הגדולות שמתחוללות בחייה האישיים אך גם ברחבי באירופה רק נרמזות, לעתים ברמז דק מן הדק. אפילו טיב יחסיה עם המשורר הצעיר נותר בלתי פתור, ורק ממקורות חיצוניים נדע מי היא (הסופרת הגרמנייה ליזה הייזה, ילידת 1893, התאבדה בשנת 1969), כיצד הכירו (הייזה פנתה אליו במכתב) ומה אחריתו של הקשר ביניהם (הם מעולם לא נפגשו). בכל זאת מתגלה כאן רילקה כמאזין קשוב ובעל נפש רגישה, מעין מורה דרך לבת שיחו הצעירה ממנו בשמונה עשרה שנים, אשר מתמודדת עם לידת בנה ועם הפרידה מבעלה. אך הדיוטה השנייה שבאתגר הניצב לפתחו של המתרגם מקורה בשפתו של רילקה ובסגנון כתיבתו שאין דומה לו בגרמנית, הן בפרוזה והן בחליפת מכתבים. כתיבתו אומנם שומרת על כללי הדקדוק, הפיסוק והכתיב הקפדניים של השפה הגרמנית, ובכל זאת היא כמו נוטלת לעצמה חירות יצירתית מופלאה גם בתוך הסד ההדוק הזה. והדבר אמור הן במשלב החולמני, הן בדימויים הייחודיים, הן בניסוחים הפתלתלים־שובבים, שכולם יחד כמו מעידים, במין קריצה מודעת לעצמה, באיזה שחץ קל: כך כותב משורר את מכתביו (רילקה הרבה להתכתב והשאיר אחריו כשבעת אלפים מכתבים), ויהיה נושאם אשר יהיה – יומיומי כמו בתיאור מעברי הדירה או נשגב ואישי כמו בדיון על נשיות ואימהות או בשיח על שיברון הלב.  [המתרגם].
הספר ראה אור לראשונה ב-Insel-Bücherei  ב-1930