תקציר הספר
 
"מחר בשלוש, על כר דשא בחוף התכלת, יש לי פגישה עם פֵּגָסוּס. לפגסוס – זה שמו של המטוס שלי – גוף אדמוני וכנפיים לבנות. הגם שעוצמתו שמונים כוח סוס, גזרתו חטובה כשל סנונית. הוא משתכר מדלק ונוסק לשמיים כאחיו הקדמון, אך בלילה, אם ירצה בכך, הוא מסוגל לגלוש באוויר כרוח רפאים. [...] אחרי ככלות הכול, אנחנו לא יוצאים לצוד כִימֵרוֹת, אלא לשאת מסר של חירות לעם עבדים מעבר לים. אם להניח ללשון הדימויים שהיה עליי לנקוט כדי לשמור על ערפול באשר למקורו של המטוס, ליעדו האמיתי ולמשימתי – אנחנו טסים לרומא כדי להפיץ בשמיה את מילות החירות הללו, מילים שכבר שבע שנים הן נחשבות לפשע. ואכן, בצדק, שכן אילו היו מתירים את השמעתן, את השימוש בהן, הן היו מסוגלות לזעזע, למוטט את הרודנות הפשיסטית בתוך שעות ספורות."
במילים פשוטות אלה נפתח סיפורו המופלא של לָאוּרוֹ דה בּוֹסִיס (1931-1901), משורר, מתרגם קלאסי, לוחם אנטי פשיסט וטייס של טיסה גורלית אחת. הסופר הצרפתי חתן פרס נובל רומֵן רוֹלָן כתב: "קורבנו של לאורו דה בוסיס לא הועלה רק למען איטליה אלא למען העולם כולו, כלומר למעננו, למענכם, צעיריה של אירופה ואמריקה. אתם שאיבדתם את דרככם ומחפשים אותה באפלה, לאורו דה בוסיס מראה לכם אותה. במותו הוא גאל אתכם מוותרנותכם ומריפיון ידיכם".
מיותר לציין עד כמה אקטואלי כיום המאבק נגד הדיקטטורה והפשיזם גם בישראל.
 
מתוך הספר
 
 "היי מאושרת בשבילי! לא רק גאה, אלא מאושרת: רצית שאמלא תפקיד בחיי ארצי. אני יכול להבטיח לך שאפילו בחמישים שנה הייתי יכול למלא תפקיד דומה לזה. חכי ותראי! לא מייד, אבל אהפוך לסמל ואשיג בדרך זו פי מאה מאשר אילו חייתי... לא הייתי יכול להשתוקק לפתרון טוב יותר לשאיפתי לשרת את ארצי ואת האידאלים שלי. אילו שבתי בחיים, לא הייתה זו אלא מחווה נאה. בדרך זו [שבחרתי], מדובר בהרבה יותר. אילו הייתי נשאר בחיים, את היית עושה למעני אלף דברים. האם לא תרצי לעשות עוד לפחות אחד? שאיפתי האחרונה והעמוקה ביותר? היי מאושרת והמשיכי בחייך הנפלאים לא כאילו משהו נגזל מהם אלא כמו שמשהו התווסף אליהם. 
לאורך יותר משלוש שנים הפכת את חיי לגן עדן אמיתי. אל נא תעשי לי עכשיו עוול בכך שתהפכי אותם למניע לעצבות. אני מאושר. היי שמחה ועִבדי. זה יהיה עבורי היהלום שבכתר. אם תעשי זאת, ארגיש שאהבתי ממשיכה להגן עלייך אחרי מותי, שאם לא כן, נשמתי לא תדע מנוח לעולם. לעולם לא, עד שתשובי להיות מאושרת. ואני מבקש ממך: אהבי מישהו אחר. אחשיב זאת באופן עקיף כאהבה כלפיי. 
אני מאמץ אותך בזרועותיי בכל הערצתי.
לאורו" [מכתבו האחרון של המחבר לבת זוגו לפני טיסתו הגורלית בשמי רומא שממנה לא שב]