תקציר הספר ורקע היצירה
 
ג'ון ריד, העיתונאי האמריקני, הפעיל הפוליטי־חברתי, מחבר הספר הנודע על המהפכה הבולשביקית ברוסיה עשרת הימים שזעזעו את העולם, מאפשר לנו הצצה מרתקת לחייו ולעולמו של שודד הדרכים, לוחם החירות, המהפכן הרומנטי המקסיקני פנצ'ו וייה.
ב־1913 ריד נשלח למקסיקו על ידי כתב העת מטרופוליטן כדי לדווח על המהפכה במקסיקו. במהלך ארבעה חודשים הוא ליווה את צבאו של פנצ'ו וייה, בתקופה שווייה נלחם נגד הצבא הפדרלי וצבאו התקדם לעבר מקסיקו סיטי. דיווחיו של ריד ממקסיקו הקנו לו פרסום ככתב מלחמה בכל רחבי ארצות הברית.
הוא התייצב לצידם של המתקוממים ונגד התערבותה של ארצות הברית במקסיקו. מאמריו על מקסיקו קובצו וראו אור כספר ב־1914.
 
מתוך הספר
 
"וייה היה פורע חוק לאורך עשרים ושתיים שנים. בהיותו בן שש עשרה, מחלק חלב ברחובותיה של צ'יוואווה, הרג פקיד ממשלתי והיה צריך להימלט להרים. סיפרו שאותו פקיד חילל את כבודה של אחותו, אבל נראה שווייה הרג אותו בשל יהירותו הבלתי נסבלת. דבר כזה כשלעצמו לא היה עושה אותו לפושע לזמן ארוך במקסיקו, מקום שבו חיי אדם זולים, אבל פעם כפליט הוא ביצע פשע שלא ייסלח, כאשר גנב בקר מבעלי האחוזות העשירים. ומאותו זמן עד שפרצה המהפכה של מאדֵרו, ממשלת מקסיקו הכריזה פרס על ראשו. 
וייה היה בנם של פועלים חקלאיים, שכירי יום בורים. הוא לא ביקר מעולם בבית ספר, לא היה לו כל מושג על המורכבות של הציוויליזציה וכאשר לבסוף הוא חזר אליה כאדם בוגר שניחן בפיקחות טבעית יוצאת מן הכלל, הוא התמודד עם המאה העשרים בפשטות הנאיבית של פרא.
כמעט בלתי אפשרי לדלות מידע מדויק על הקריירה שלו כשודד. בארכיונים ישנים של עיתונים מקומיים ובדיווחים רשמיים קיימים דיווחים על שעולל. אבל המקורות האלה משוחדים. שמו כשודד הפך להיות כה בולט ונפוץ עד כי היו מייחסים לו כל שוד רכבות, פריצה ורצח שהתרחשו בצפון מקסיקו. נוצרו לא מעט אגדות עממיות סביב שמו בקרב הפועלים החקלאיים שכירי היום. קיימים שירים פופולריים ובלדות אשר מהללים את מעלליו – יכולת לשמוע את הרועים שרים אותם מסביב למדורות בהרים בלילות, חוזרים על דברי שיר ששמעו מאבותיהם או מאחרים שהיו מאלתרים. למשל, הם מספרים איך וייה, שהתרעם לשֵמע הסיפורים על האומללות של שכירי היום באחוזת לוס אָלאמוס, אסף צבא קטן והתקיף את בית האחוזה, שדד אותו וחילק את השלל בין הפועלים החקלאיים שכירי היום העניים מרודים. הוא חטף אלפי ראשי בקר משדות המרעה טֵראסאס והעביר אותם אל מעבר לגבול. הוא היה פושט לפתע על מכרה ותופס את מטילי הכסף. כשהוא היה זקוק לתירס הוא היה משתלט על אסם שהיה שייך לאיזה איש עשיר. הוא היה מגייס אנשים לכנופייתו כמעט בגלוי בכפרים שהיו מרוחקים מהדרכים ומהמסילות הראשיות והיה מארגן את פורעי החוק מן ההרים. רבים מן החיילים המורדים בהווה היו חברים בעבר בכנופיה שלו וביניהם כמה גנרלים "קונסטיטוציונליסטים", כמו אוּרבּינָה.[1] תחום הפעילות שלו היה מוגדר בעיקר לדרום צ'יוואווה ולצפון דוּראנגוֹ, אבל הוא השתרע מקוֹאָהוּיְלָה לרוחב הרפובליקה עד למדינת סִיָנאלוֹאָה.
אומץ הלב שלו והיותו חסר מעצורים ורומנטי משמשים נושא לאין־ספור שירים. הם מספרים, למשל, איך אחד מאנשי כנופייתו ששמו רֵזָה נשבה על ידי רורָלֵס[2] והם שיחדו אותו להסגיר את וייה. וייה שמע על כך והפיץ שמועה בעיר צ'יוואווה שהוא מתכוון לבוא לתפוס את רֵזָה. הוא נכנס אל העיר לאור היום רוכב על סוסו, ליקק גלידה בכיכר העיר – הבלדה מבהירה זאת בפירוש – ורכב הלוך וחזור ברחובותיה השונים עד שמצא את רֵזָה מטייל עם אהובתו בתוך ההמון של יום ראשון בטיילת בּוֹליבָר, שם הוא ירה בו ונמלט. בימי רעב הוא האכיל מחוזות שלמים ודאג לכפרים שלמים אשר גורשו על ידי חייליו של פוֹרפִיריוֹ דיאָס בשם "חוק האדמה" המקומם שלו. הוא היה ידוע בכל המקומות כידיד העניים, הוא היה רובין הוד המקסיקני.
בכל השנים הללו הוא למד לא לבטוח באף אחד. לעיתים קרובות בסיוריו ברחבי המדינה עם ידיד נאמן אחד, הוא היה מוצא מקום לחנות בו באזור נידח ומשַלח את מורה הדרך שלו; ואז היה משאיר את המדורה בוערת ורוכב כל הלילה כדי להתרחק מבן הלוויה הנאמן. כך למד את תורת המלחמה. ובשדה הקרב, עד היום, כאשר הצבא היה מגיע למחנה שלו בלילה, וייה היה משליך את הרסן של סוסו לידי משרתו הצבאי, מטיל סֵראפּ[3] על כתפו ויוצא להרים לבדו. נדמה כי לעולם אינו ישן. באמצע הלילה הוא יופיע באיזה שהוא מוצב מרוחק בתוך שורת מאחזים כדי לבדוק אם הזקיפים ממלאים את תפקידם כהלכה, ובבוקר היה חוזר מכיוון שונה לגמרי. אף אחד, אפילו הקצין הנאמן ביותר בצוות שלו, אינו יודע מה הן תוכניותיו עד שהוא מוכן לפעולה."
 
פרטים על הספר
 
הספר ראה אור בפברואר 2022