תקציר הספר
 
שנים שבהן הסיפור הבלשי נתפס כסוכן של רציונליות, מדעיות וקידמה טכנולוגית, וכטקסט תרבותי המקדם פרוצדורות מדעיות של גילוי האמת על חשבון הדרכים הישנות, הטרום-מודרניות, של התגלות והארה –צ'סטרטון מפזר את ערפל המסתורין באמצעות אינטואיציה ואמפתיה. 
 
 
מתוך הספר
 
 רצח באחוזת העמודים הלבנים הוא אחד מסיפורי הבלשים הקצרים ביותר מפרי עטו של גילברט קית' צ'סטרטון, אביו מולידו של "האב בראון", הכומר הבלש הנודע. כפי שתיווכחו בעצמכם, סיפור מתוחכם ואירוני זה שונה מאוד מסיפורים בלשיים קלָסיים ויש אף המגדירים אותו כ"סיפור בלשי אנטי־בלשי". קריאה מהנה! [עורך הספר].
 
אלו שדנו בסוד הצלחתו של הבלש הדגול, ד"ר אדריאן הייד, לא יוכלו למצוא דוגמה מעולה יותר לשיטותיו המדהימות מאשר במה שכונה "תעלומת הרצח באחוזת העמודים הלבנים". אלא שאיש יוצא דופן זה לא הותיר כל רשימות אישיות ואנו חייבים את העדות לשני עוזריו הצעירים, וולטר וִיר וג'ון ברנדון. ואכן, כפי שנראה, הם אלו שיכלו לתאר את החקירה הראשונית לפרטיה, ומבחוץ; וזאת מסיבה ראויה למדי. שניהם היו בעלי יכולות נדירות; הם לחמו באומץ, ויתרה מזאת, בצורה מבריקה במלחמה הגדולה. הם היו משכילים, הם היו מוכשרים, הם היו מהימנים והם רעבו ללחם. זה היה הגמול שאנגליה בשעת ניצחונה העניקה למושיעי העולם. זמן רב חלף בטרם הסכימו מתוך ייאושם לשקול דבר כה מרוחק מטבעם כמו להיות מועסקים בסוכנות בילוש פרטית. ג'ק* ברנדון שהיה כהה, קומפקטי, נחוש וחסר מנוח, ועם תיאבון ילדותי לסיפורי בלשים ולשיחות, התייחס לרעיון בחשש, מוקסם למחצה. לעומת זאת, חברו ויר, שהיה גבוה, נעים הליכות וחסר חיוניות, אוהב מוזיקה ומטפיזיקה – בשאט נפש גלויה.
 
"אני מאמין שזה עשוי להיות מעניין להחריד," אמר ברנדון. "האם מעולם לא לקית בקדחת בלשות כאשר לא יכולת להימנע מלשמוע מישהו אומר משהו כמו – 'אם הוא רק היה יודע מה היא עוללה לארכידיאקון', או 'ואז כל העסק עם סוזן והכלב היה מתברר'?"
 
"כן," ענה ויר, "אבל אתה שומע רק פיסות מידע משום שלא התכוונת להקשיב ותכף ומייד גם מפסיק להקשיב. אם היית בלש, היה עליך לזחול מתחת למיטה או להתחבא בפח האשפה כדי לשמוע את כל הסוד, עד שכבודך היה מזדהם כמו בגדיך!"
 
"האם זה לא עדיף מלגנוב?" שאל ברנדון בעגמומיות. "מה שנראה לי כצעד הבא."
"למה, לא; אני לא בטוח שכך!" ענה חברו.
 
אחרי הפוגה הוא הוסיף מהורהר, "יתר על כן, זה לא כאילו נקבל סוג עבודה שנחשבת הגונה. איננו יכולים אפילו לטעון שאנו מכירים את העסק המלוכלך הזה. מאזיני סתר מגושמים בוודאי גרועים יותר מעיוור המרגל אחרי עיוור. לא רק שעליך לדעת מה נאמר, אלא מה המשמעות של הנאמר. יש הבדל ניכר בין להקשיב ולשמוע. אני לא בדיוק בעמדה לסרב למשכורת נאה שתוצע לי מידי קרימינולוג דגול כמו ד"ר אדריאן הייד, אבל, לרוע המזל, לא סביר שיציע."
 
אלא שד"ר אדריאן הייד היה אישיות לא רגילה מבחינות רבות, ומעריך מועמדים טוב יותר מרוב המעסיקים המודרניים. הוא היה איש גבוה מאוד בעל סנטר שקוע עד צוואר בחזהו, ולמרות גובהו נראה כמעט כמו גיבן; ואף שפניו נדמו כה מקובעים בתוך מסגרת, עיניו התרוצצו כמו ציפורים, נעות ומזנקות לכל עבר ומתבוננות בכול; איבריו הארוכים הסתיימו בידיים ורגליים גדולות, הראשונות כמעט תמיד הופקדו בתוך כיסי מכנסיו, והאחרונות הועמסו בתוך מגפיים גדולים בהתאם. על אף דמותו המסורבלת הוא לא היה משולל שמחה והיה לו טעם לדברים טובים, בייחוד ליין ולטבק משובחים; התנהגותו הייתה אדיבה בקדרותה, תובנותיו ושיפוטו האישי היו מהירים להפליא. כך קרה שג'ון ברנדון וויטר** ויר התמקמו ליד שולחנות נוחים במשרדו הפרטי של הבלש, כאשר מר אלפרד מורס הוכנס פנימה, נושא עימו את הסוגיה של העמודים הלבנים.
 
_______________________________
 *שיבוש השם במקור.
**שוב שיבוש שם במקור. Waiter. 
 
פרטים על הספר ועל המחבר
 
הספר ראה אור בנהר ספרים בינואר 2023.
 
הסופר, המשורר, המסאי והפילוסוף גילברט קית' צ'סטרטון (1936-1874) הוא לא רק אחד ממחברי הבלשים המעניינים בהיסטוריה; הוא גם התאורטיקן הראשון של הז'אנר – אדם שהעמיק לחשוב כמעט יותר מכל אחד אחר על המקורות ההיסטוריים והתאולוגיים של התופעה התרבותית שהיא הסיפור הבלשי. צ'סטרטון הוא גם דוגמה טובה למפגש מפרה בין מחשבה תאורטית לבין כתיבה ספרותית שניזונה ממנה. קובץ זה, שאוסף את המסות החשובות ביותר שכתב על הסוגה – ומחבר אותן ל"רצח באחוזת העמודים הלבנים", סיפור קצר שפורסם בשנת 1925 – מבליט את מקוריות רעיונותיו, לנוכח הדלות האינטלקטואלית שבה נתקל הבלש בדרך כלל והקלישאות המקובלות על הז'אנר.  [דרור משעני, מתוך אחרית הדבר]