תקציר הספר
 
ארבעה מסיפוריו הראשונים של גוסטב פלובר: "שיכור ומת", "זעם ואין אונים", "ביבליומָניה", "אשת העולם". כשקוראים אותם, קשה להאמין שהם נכתבו בידי נער בן חמש עשרה – שש עשרה. הסיפורים מעידים על נפש בוגרת ועל כישרון גדול שאכן הבשיל והגיע אחר כך לשיאים ספרותיים המוכרים לנו. הסיפורים רואים כאן אור לראשונה בעברית בתרגומה  של אביבה ברק-הומי שכבר תרגמה שני סיפורים מוקדמים של פלובר שראו אור בספר "להריח בושם", נהר ספרים 2016. חשיבותם של סיפורים מוקדמים אלה, מלבד ההנאה שבקריאתם, טמונה לדעתנו גם בהיותם חומר חשוב לחוקרים עבריים של מכלול יצירתו של פלובר. 
 
מתוך הספר
 
"ברחוב צר ונטול שמש בברצלונה חי לפני זמן לא רב אחד מאותם גברים שמצחם חיוור, שקערורי, ועיניהם דלוחות, אחד מאותם יצורים שטניים ומוזרים כמו שהוֹפְמָן* העלה בחלומותיו.
היה זה ג'אקומו מוכר הספרים.
הוא היה בן שלושים וכבר נחשב לזקן ובָלֶה; גזרתו הייתה גבוה, אך שפופה כמו גֵווֹ של איש זקן; שערותיו היו ארוכות אך לבנות; ידיו היו חזקות ומגוידות, אך צמוקות ומכוסות קמטים; חליפתו הייתה עלובה וממורטטת, הוא נראה גמלוני ושרוי במבוכה, פניו היו חיוורים, עצובים, כעורים ואפילו נבובים. לעיתים רחוקות ראו אותו ברחובות, מלבד בימים שמכרו במכירה פומבית ספרים נדירים ומשונים. אז, שוב לא היה זה אותו גבר רפה־רוח ומגוחך, עיניו נמלאו חיים, הוא רץ, הוא הלך, הוא ריצד, בקושי מיתן את שמחתו, את דאגותיו, את חרדותיו ואת כאביו; הוא היה שב לביתו נושם ונושף, קצר נשימה, ללא אוויר, הוא היה נוטל את הספר האהוב, לא גרע ממנו עין, הביט בו ואהב אותו כמו כילי את אוצרו, כמו אב את בתו, כמו מלך את כתרו.
אדם זה לא דיבר מעולם עם איש, מלבד עם מוכרי ספרים ישנים וסוחרי עתיקות; הוא היה שתקן וחולמני, קודר ונוגה; הייתה לו רק מחשבה אחת, רק אהבה אחת, רק תשוקה אחת – הספרים; ואהבה זו, תשוקה זו שרפה אותו מבפנים, התישה את ימיו, כרסמה את חייו.
מדי פעם, בלילה, ראו השכנים מבעד לחלונותיו של מוכר הספרים אור מהבהב, נע קדימה, מתרחק, עולה, ולפעמים כבה; אזי היו שומעים דופקים על דלתם, היה זה ג'אקומו שבא להדליק מחדש את נרו שמשב רוח עז כיבהוּ.
לילות קדחתניים ולוהטים אלה הוא בילה בין ספריו. הוא התרוצץ בין החנויות, הסתובב בחדרי חנותו בהתפעמות ובהשתאות; אזי היה נעצר, שערו פרוע, עיניו קבועות ונוצצות, ידיו רועדות בנוגען בעץ של המדפים; הם היו חמים ולחלוחיים.
הוא היה נוטל ספר, הופך את דפיו במששו את הנייר, בוחן את עיטורי הזהב, את הכריכה, את האותיות, את הדיו, את הקיפולים, את סדר הציורים למילה סוף; אז היה משנה את מקומו, מניח אותו במדף גבוה יותר, ונותר שעות תמימות מביט בכותרתו ובצורתו.
אחר כך היה ניגש אל כתבי היד שלו, כי הם היו ילדיו היקרים; היה נוטל אחד, העתיק מכולם, המשומש מכולם, המזוהם מכולם, מביט בגווילי הקלף באהבה ובאושר, נושם את האבק המקודש והנערץ, אזי תפחו נחיריו משמחה ומגאווה וחיוך היה עולה על שפתיו."
 
_______________________________________________________
 א' ת' הופמן (1776–1822), סופר גרמני, כתב סיפורי פנטזיה וגותיקה. אופרה בשם "סיפורי הופמן", המבוססת על שלושה מסיפוריו, הולחנה בידי זָ'ק אוֹפֶנְבָּךְ ובוצעה לראשונה ב־1816.